רבי יהושע בן חנניה
התנא האלוקי רבי יהושע בן חנניא חי בדור התשיעי לתנאים, ובדור השני לחורבן בית שני, והוא סתם רבי יהושע שבש"ס[1].
היה מגדולי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, ששבחו וקרא עליו: אשרי יולדתו. כלומר: מאושר במידות טובות עד שכל העולם אומרים עליו אשרי מי שילדתו. ויש אומרים: על שם שהיא גרמה לו שיהא חכם - שהיתה מחזרת על כל בתי מדרשות שבעירה, ואומרת להם: בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שבמעי שיהיה חכם. ומיום שנולד לא הוציאה ערשתו מבית המדרש, כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה[2].
התגורר בפקיעין שביהודה, שם היה מורה הוראה, כמבואר בגמרא[3]: צדק צדק תרדוף, הלך אחר בית דין יפה... אחר רבי יהושע לפקיעין.
היה אב בית דין בב"ד של רבן גמליאל דיבנה[4], והיה אחד מהארבעה שהיו סנהדרין דיבנה שידעו לדבר בשבעים לשון [5].
לוי היה, ונמנה עם המשוררים בבית המקדש: מעשה בר יהושע בר חנניה שהלך לסייע להגפת דלתות לרבי יוחנן בן גודגדא, אמר לו: בני, חזור לאחוריך, שאתה מן המשוררים ולא מן השוערים[6].
למרות שהיה גדול בבית טריאנוס הקיסר[7], היה עני מרוד והתפרנס מעבודה כפחמי, ויש אומרים שהיה נפח, וכותלי ביתו שחורים [8].
אמרותיו
רבי יהושע אומר: עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם[9].
הערות שוליים
.