לדלג לתוכן

תקופת הנביאים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
ציונו של הנביא הושע בן בארי בצפת
ציונו של הנביא חבקוק בפאתי היישוב חבקוק
ציונו של שמואל הנביא

תקופת הנביאים היא תקופה בה שרתה רוח הקודש על יהודים מרוממים ונעלים שהכניעו את יצרם ואת חומר הגוף, וזכו לשמש כממוצע המחבר בין עם ישראל לאלוקיו, החזירו את העם בתשובה וקירבו אותו לאלוקיו, והעבירו נבואות ושליחויות שונות מהקב"ה לעמו.

בשונה מהחכמים, ואפילו גדולי חכמי הקבלה כרבי שמעון בר יוחאי ורבי יצחק לוריא, שאין משיגים כלל עצמות ומהות אלוקות רק ידיעת הישות, בשונה מכ לנביאים יש השגה מסוימת בידיעת המהות של הספירות אותם משפיע הקדוש ברוך הוא.

דרגות שונות בנבואה

גדול הנביאים היה משה רבינו, שבשונה מכל הנביאים שהתנבאו רק ב"כה אמר ה'", מכיון שרק ראו מחזה אותו פירשו לפי השגתם לתרגום הנבואה, הוא התנבא בלשון מדויק של הנבואה.

למשה רבינו היתה השגה בנהי"ם מאצילות. לערך מורחב: משה רבינו.

לנביא ישעיה היתה השגה בנהי"ם של בריאה.תבנית:הערת שוליים

נבואת מלך המשיח

מלך המשיח הוא נביא גדול מאוד וגדול מכל הנביאים קרוב למשה רבינו[1]. ובתנחומא[2] משמע שהוא נביא גדול ממשה: זה משיח בן דוד… שהוא גדול מן האבות, שנאמר, הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד [3]. ירום מאברהם, ונשא מיצחק, וגבה מיעקב… ונשא ממשה.

הרבי מסביר, שעל פי מדרש תנחומא משמע שהמלך המשיח יהיה גדול ממשה, ועל כן פירוש המילים בהרמב"ם: קרוב למשה הוא: למעלה ממשה.

עידו הנביא

ציונו הק' של עידוא הנביא בבניאס

עידוא הנביא מוזכר ג"פ במפורש בתנ"ך. פעמיים בספר דברי הימיםתבנית:הערת שוליים ופעם שלישית בתחילת ספר זכריה, שם הוא מוזכר כסבו של זכריה בן ברכיה הנביא. המפסוקים הנ"ל עולה, שניבא בתקופת המלכים.

י"א שהוא בעלה של אבישג השונמיתתבנית:הערת שוליים וי"א שהוא בנהתבנית:הערת שוליים לפי דעת הילקוט שמעוניתבנית:הערת שוליים אחותה של אבישג השונמית, היתה אמו של עידוא הנביא.

לפי פירוש רש"י הוא "איש אלקים" המוזכר במלכים פרק א, מפסוק יג ואילך, אודות נבואתו לירבעם בן נבט הרשע, אי שמיעתו לקול ה' בגין פיתויו של נביא השקר הזקן מבית אל, וסופו שנהרג על ידי אריה שעם כל זה לא אכל את גופתו הקדושה.

במדרשתבנית:הערת שוליים הוא מוזכר בהערצה: ""כסף נבחר לשון צדיק זה עידו הנביא".

הערות שוליים

  1. ^ אגרת תימן
  2. ^ ס"פ תולדות.
  3. ^ ישעי' נב יג.
תקופות ביהדות