דוד קריספין
הרב דוד משה קריספין (יליד שנת תש"י) הינו מחבר תורני, משפיע ומוסר שיעורים בקהילת חב"ד בלוד.
תולדות חיים עריכה
נולד בשנת תש"י במרוקו לאביו הרב ישראל קריספין, במשפחה מכובדת ומיוחסת. אביו היה בנו של הרב יעיש קריספין, צדיק ומקובל מפורסם בעל הספר 'פרח השושנה' על התורה ועוד[1].
בשנת תשכ"א עלה יחד עם משפחתו לארץ הקודש. אחר עליית משפחתו לארץ נכנס ללמוד בישיבת 'פורת יוסף'. בתחילה ראשי הישיבה לא הסכימו לקבלו בשל גילו הצעיר - 10 שנים בלבד, אולם לאחר שהראה להם את בקיאותו במסכתות שונות בגפ"ת בעל פה[2], התפעלו והסכימו לקבלו.
בזמן לימודו בישיבה התחבב על ראשיה, הרב שלום כהן והרב שמעון בעדני, שקירבוהו בשל גאונותו ובקיאותו יוצאת הדופן.
לאחר תקופה בהשפעת ידיד עבר ללמוד בבית הספר למלאכה בכפר חב"ד, שם למד את מלאכת הדפוס, ועסק בהוצאתם לאור והדפסתם של ספרי קודש וחסידות רבים.
בהגיעו לגיל נישואין נישא למרת רחל, בת הרב חיים ניזרי מלוד, ועבר להתגורר בשיכון חב"ד בלוד.
אחר נישואיו עסק בחינוך והדרכה בבית הספר למלאכה. במקביל עבד בבתי דפוס שונים, עד שבהמשך פתח בית דפוס גדול בתל אביב.
הרב קריספין נודע בבקיאותו וגאונותו הרבה בכל מכמני התורה, הן בנגלה ובהלכה, והן בקבלה ובחסידות.
בנוסף נודע הרב קריספין בנדיבותו, כשתרם סטים של תלמוד ומשניות מבוארות ('שוטנשטיין') בשווי אלפי שקלים לעשרות בתי כנסת בעיר וברחבי הארץ.
כיום משמש כמשפיע בשיכון ובכמה בתי כנסת, ובמקביל מוסר שיעורים רבים, בניהם: שיעורים בשל"ה הקדוש, לקוטי שיחות בעיון, דרך מצוותיך, המשך תרס"ו בעיון ועוד. במשך תקופה שימש כרב בית הכנסת "עוד יוסף חי" שהוקם ע"י חתנו הרב שמעון ביטון, בשכונת גני יער בעיר.
לשונו הקולחת בשילוב בקיאותו הרבה יצרו ביקוש רב להסבריו ושיעוריו, כשרבים משומעי לקחו אינם נמנים על חסידי חב"ד.
ספריו עריכה
משפחתו עריכה
- אחיו, הרב עמינדב מכלוף קריספין - רבה של קריית ביאליק ומשלוחי הרבי ומנהלי המוסדות הראשונים במרוקו.
- גיסו, הרב שמעון ביטון - רב העיר בית שמש.
- בנו, הרב מאיר קריספין - ארצות הברית.
- חתנו, הרב שמעון ביטון - רב העיר לוד.
- חתנו, הרב שמעון אלמליח - רבה של עתלית.
- חתנו, הרב יקר חלילי - לוד.
הערות שוליים
- ↑ וראה להלן
- ↑ וכל זה כשעדיין לא למד לפני זה בישיבה או מוסד תורני אחר
- ↑ הספר יו"ל בארץ ע"י אחיו, הרב עמינדב קריספין. כשהראו המשפחה (מייד אחר עלייתם לארץ) את כתבי היד של הספר לרבי, הוא הפציר בהם להשאירם אצלו בספרייה. ואכן, במשך עשרות שנים היו כתבי היד תחת ידו הק' ועיונו של הרבי - עד הוצאתם לאור