זלמן מדוברובנה (וועלקעס)

ילדותו

החסיד רבי זלמן וועלקעס המכונה ר’ זלמן מדוברובנה על שם עיר מגוריו, נולד בעיר ווילנה בירת ליטא.

אביו היה מחסידי אדמו”ר הזקן, אך למורת רוחו, כשבנו זלמן היה נער התרועע עם חברי תנועת ההשכלה, וכך ירד מדרכה של תורה, התרחק משמירת מצוות, עד ששקע בחטאים ועוונות.

מצבו של הבן גרם צער רב לאב, והוא כחסיד נאמן שנסע תדיר לאדמו”ר הזקן, ביקש לקחת את בנו עמו לרבי. “דברי הרבי יכנסו אל ליבו של הנער והוא בודאי ישוב בתשובה שלימה” - אמר האב.

זלמן הצעיר לא הסכים להצטרף לאביו. כמה שניסה האבא בהפצרות ושיכנועים - ללא הועיל. כיבוד אב ואם היה אצלו ככל שאר המצוות שלא תפסו מקום. וכך למרות הנסיונות לשדלו להצטרף לנסיעה לרבי, סירב הבן בכל תוקף.

האבא לא רצה לצער את אדמו”ר הזקן ולכן לא סיפר לרבי כי בנו ירד מדרך התורה והמצוות. אולם לאחר שאדמו”ר הזקן בעצמו פנה אליו, באחת הפעמים שנכנס ליחידות, ושאלו, מדוע אין הבן מגיע אליו, הוכרח לגלות את הסוד: בני ירד מדרך הישר, ואינו מסכים לבוא הנה.

הנסיעה לרבי

לאחר זמן העתיקה משפחת וועלקעס את מקום מגוריה ועברה לדוברובנה. בעת שהתגוררו שם הסכים סוף סוף הבן זלמן לבוא אל אדמו”ר הזקן.

שמחה גדולה שמח האב, ומיד נסע עם בנו לרבי. לא ארך הזמן והבן נכנס ליחידות.

ביחידות דיבר אליו אדמו”ר הזקן דברי כיבושין. הרבי הוכיחו על דבר היותו עובר עבירות חמורות, וכי דרכו דרך עקלתון שאחריתה תחתית שאול. דברי הרבי שיצאו מן הלב נכנסו לליבו כחץ, עד שבעמדו ביחידות נהפך לאיש אחר לגמרי.

מאז שב בתשובה שלימה בכל לבו ונפשו, והפך לחסיד ומקושר לאדמו”ר הזקן.

כך בהשפעת הרבי השתנה הנער זלמן מן הקצה אל הקצה. מבירא עמיקתא עלה מעלה מעלה לאיגרא רמה והפך לחסיד גדול ומקושר.

התעמקות עצומה בתורת החסידות

את ראשו השקיע הנער הצעיר בתורת החסידות. הוא עמל ויגע רבות בלימוד החסידות עד שהחל להבין היטב סוגיות עמוקות בחסידות.

עם השנים התפרסם רבי זלמן מדוברובנה כאחד מגדולי חסידיו של אדמו”ר הזקן. הוא עסק בעבודת השם, התפלל באריכות כדרך החסידים הגדולים ולימוד החסידות היה אצלו לשם דבר. הוא נהג ללמוד בעמקות גדולה, במשך שעות רבות ברציפות, ללא שהוא חש את הנעשה סביבו.

עד כדי כך היה מרוכז בלימוד החסידות, עד שיכל לעמוד בלילות החורף הארוכים לילה שלם על מקום אחד ולהעמיק בחסידות ולא היה מרגיש את העוברים לפניו.

במקום אחר מסופר, כי היה לומר חסידות חמש עשרה שעות ברציפות ומתעמק כל כך עד שלא היה רואה ולא מרגיש את כל הנעשה סביבו.

בעל צדקה גדול

עשיר גדול היה וממון רב פיזר לצדקה. מספרים כי על שולחנו היו מונחים כל העת שלוש תיבות ובהם מטבעות רבים:

בתיבה הראשונה היו מונחות מטבעות זהב, בשנייה מטבעות כסף ובשלישית מטבעות נחושת. כאשר היה בא איש עני לביתו בכדי לבקש ממנו צדקה, היה מעריך בדעתו לאיזה נדבה ראוי אם של זהב כסף או נחושת, ואז היה מכניס את ידו לתיבה המתאימה וכמה שהיה נתפס בידו היה נותן את מלוא החופן בשלימות לעני.

מפורסם היה ר’ זלמן מדוברובנה כבעל צדקה גדול, ולכן ר’ פנחס רייזעס משקלוב מגדולי חסידיו של אדמו”ר הזקן, שהיה גם הוא בעל צדקה, נסע אליו ללמוד ממנו סדר במעשה הצדקה. כאשר ראה ר’ פנחס כיצד נותן ר’ זלמן מלוא החופן מטבעות, החל אף הוא לעשות כך, וכל אימת שנכנס אליו עני, נתן לו חופן מטבעות.

ובכל זאת אמר ר’ פנחס לאדמו”ר הזקן, כי רבי זלמן מדוברובנה גדול ממנו במצות הצדקה. וכך הסביר את גדולתו של ר’ זלמן: “הפרש אחד יש ביני ובין ר’ זלמן. ר’ זלמן אינו פותח את היד להביט כמה מטבעות יש שם, ואילו אני, הגם שאני נותן הכל לעני, אני פותח את היד להביט כמה יש שם”.

כח האדמו”ר וכח הצדקה

בכ”ד טבת תרע”ג הסתלק אדמו”ר הזקן. ובשבועות שלאחר מכן ביקש אדמו”ר האמצעי לדאוג לקבץ את דמי המעמד אליו. לתפקיד החשוב הזה מינה שניים מגדולי החסידים שכאמור היו בעלי צדקה גדולים, הלא הם החסידים הנ”ל - ר’ זלמן מדוברובנה ור’ פנחס רייזעס.

באגרת קודש מחודש שבט תרע”ג כותב להם כ”ק אדמו”ר האמצעי:

“והנה אהוביי אחיי ורעיי, ידידיי ר’ פנחס ור’ זלמן מדובראוונע, לדרוש ולחקור אצל כל השד”ר אולי נמצא בידם אף מעט מזעיר ממעות מעמד הקדום, ובפרט אצל ידידי . . אשר שמעתי שיש בידו סך זה, ומסתמא ישתדלו ככל אשר יוכלו . . דברי ידידכם, הנאמן בבריתכם כל הימים מלב ונפש ממש”.

בבית רבי מסופר כי לאחר פטירת אדמו”ר הזקן היה רבי זלמן מדוברובנה מקושר לבנו כ”ק אדמו”ר האמצעי וכמה פעמים התאכסנו בביתו רבותינו.

קודם פטירתו כתב פ”נ לכ”ק אדמו”ר האמצעי ושם כתב שאדמו”ר יעורר רחמים רבים עליו שיזכה להיכנס לגיהנום תיכף אחר פטירתו. ולאחר פטירתו בצוואתו מצאו כתוב שאין לו שום דבר במה להישען ליום הדין כי אם על כח אדמו”ר ועל כח הצדקה.

עובד, משכיל ואיש חסד היה ר’ זלמן מדוברובנה