משתמש:חיים כ./טיוטה
|
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: לשון. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
אהל רחל הוא ספר ביבליוגרפי הכולל מאמרים ומחקרים מאת החוקר החסידי ר' חיים ליברמן, מזכירו של הרבי הריי"צ, שפורסמו בזמנים שונים בכתבי עת שונים.
הוצאה לאור
ר' חיים ליברמן, החוקר והספרן החב"די, פרסם לאורך השנים מאות מאמרים בכתבי עת, העוסקים במחקר וביבליוגרפיה מתוקף תפקידו כספרן הראשי בספרייתו האישית של אדמו"ר הריי"צ. לקראת הגיעו לגיל גבורות, החל לכנס את מאמריו בסיוע החוקר ר' יהושע מונדשיין. הכרך הראשון יצא לאור בשנת תש"מ וכלל מאמרים ומחקרים שפורסמו בלשון הקודש. ליברמן בחר בשם הספר **אהל רחל** על שם אמו רחל, ובראשי תיבותיו נרמז שמו ושם ארוסתו שנרצחה בשואה.
מי שדחף את ר' חיים ליברמן להדפיס את הספר היה ר' זלמן חנין, על פי הוראת הרבי, שהרבי עצמו מימן את ההוצאות באמצעות ר' זלמן. לעיתים, לפני נסיעתו של הרבי לאוהל, ביקש מר' זלמן דיווח על ההתקדמות בעריכת הספר.
הכרך השני בסדרה יצא לאור בשנת תשמ"א וכלל מאמרים שנכתבו באידיש. הכרך השלישי, שראה אור בשנת תשד"מ, הוא תרגום ללשון הקודש של הכרך השני, שנערך על ידי ר' יהושע מונדשיין.
תוכן הספר
חלק א'
הכרך הראשון פותח בסדרת מאמרים תחת הכותרת "כיצד חוקרים חסידות בישראל", שבה מבקר ר' חיים ליברמן את החוקר גרשם שלום ואת תלמידיו. לטענתו, חקר החסידות צריך להיעשות על ידי חסידים ולא על ידי מי שעזבו את שמירת התורה והמצוות.[1] במאמריו מצביע ליברמן על ליקויים במחקריהם של שלום ותלמידיו, כגון הטענה שגדולי ישראל נחשדו בשבתאות, או שרבי יעקב יוסף כץ זייף מדרש חז"ל.[2] עיקר טענותיו הן נגד סברותיו של שלום, שלפיהן הספרים **נזד הדמע** ו**משמרת קודש** נכתבו נגד הבעל שם טוב. ליברמן סותר טענות אלו וטוען שמטרת שלום הייתה לחדש חידושים, גם אם אינם נכונים.[3]
בהמשך מבאר ליברמן את אגרת אדמו"ר הזקן "וצדקה כנחל איתן" וטוען נגד ביאורו של הרב יצחק אביגדור אורנשטיין, שלטענתו פירש את האגרת באופן שגוי.[4] כמו כן, הוא סותר את טענת החוקר חיים דב פרידברג, שספר **אגרות קודש** של רבי מנחם מנדל מוויטבסק הודפס בשנת תק"ס וטוען כי הדפסתו הייתה בשנת תק"ע.[5] בהמשך מביא ליברמן את תולדות רבנותו של ר' לוי יצחק מברדיטשוב, מסביר את סיבת התיישבותו של ר' נחמן מברסלב באומן, ואת יחס חב"ד לספרי הרמח"ל.[6]
חלק נרחב בספר עוסק בחקר בתי הדפוס העבריים וספרים רבים.[7] בחלק נוסף עוסק ליברמן בחקר אישים, ומוכיח כי ר' ישעיה היה מגיה בבית הדפוס בצפת, מבאר את יחסו של בעל **חיי אדם** להגר"א, וקובע כי מחבר הספר **מילין דרבנן** הוא ר' ישראל מזאמוטש. כמו כן, הוא מציין כי המשכיל הירש צבי הורביץ התנצר באנגליה.[8] במאמר "דמיונות וחוסר אחריות של ביבליוגרף", מאשים ליברמן את החוקר חיים דב פרידברג ברשלנות ובטעויות בספריו.[9]
חלק ב'
הכרך השני כולל ארבעה מדורים: "בפרוזדור של החסידות", "עניינים ספרותיים-היסטוריים", "בשדה המחבר של יידיש", וכעשרה מאמרים שנשמטו מהכרך הראשון.[10] הכרך נכתב באידיש, כמחווה לשפת אבותינו שבה דיברו יהודים במשך אלף שנים.[11] בין המאמרים: "לשאלת יחס החסידות ללשון היידיש" ו"בדיה ואמת בדבר בתי הדפוס החסידיים", שבהם סותר ליברמן את הטענות שהחסידים השתמשו באידיש ובבתי דפוס להפצת החסידות.[12] מאמר נוסף ממשיך את הדיון על סיבת התיישבותו של ר' נחמן מברסלב באומן.[13] מאמרים נוספים עוסקים בחקר הרב יחיאל מיכל עפשטיין ובזהות מחברי ספרים שונים.[14]
חלק ג'
החלק השלישי של אהל רח"ל הוא תרגום לעברית של מאמרים שנדפסו בחלק השני של הסדרה, אשר נכתב ביידיש. את התרגום ביצע החוקר ר' יהושע מונדשיין. חלק זה כולל מאמרים העוסקים בהיבטים ספרותיים, היסטוריים וביבליוגרפיים של החסידות, תוך כדי מענה לביקורת שתפנה כלפי החסידות ולמחקר שעסקו בה, ובפרט לגרשם שלום ותלמידיו. בין המאמרים המרכזיים: בירור יחס החסידות לשפת היידיש, דיון במעמדם של בתי הדפוס החסידיים, מחקר על רבי נחמן מברסלב, וזהות מחברים של ספרים שונים. הספר כולל גם נספחים עשירים ובהם צילומי שערים, תיקונים, הערות והשלמות לחלקים הקודמים. כן צורפה רשימת מפתחות מקיפה לכל שלושת הכרכים.
ביקורת
מאמריו של ר' חיים ליברמן נגד החוקר גרשם שלום עוררו ביקורת רבה מצד שלום ותלמידיו, שטענו כי גישתו של ליברמן, שלפיה רק חסידים ראויים לחקור את החסידות, עלולה לסלף את המציאות.[15] במכתב למהלמן הסביר ליברמן כי ביקורתו החריפה נגד שלום נבעה מצורך השעה, אך הוא דחה הצעה לפרסם את מאמריו בקונטרס נפרד מחשש שייתפס כבעל מדון.[16] עם זאת, שלום הסכים עם חלק ממאמרו של ליברמן "בדיה ואמת בדבר בתי הדפוס החסידיים", למעט נקודה אחת.[17]
לגבי ספריו של גרשם שלום כתב הרבי: "להזהר שלא לעודד קריאת ספרים בלתי רצויים - ולכן להשמיט ההשוואות, הניגוד או הציונים לספרי גרשם שלום, הורודצקי, דקארט וכיו"ב"[18]
לקריאה נוספת
- טוביה פרשל, אהל רח"ל – לר' חיים ליברמן איש החקר החב"די, **הצפירה**, ט"ו תמוז תשמ"א
קישורים חיצוניים
- הספר באתר היברו בוקס: חלק א' • חלק ב' • חלק ג'
הערות שוליים
- ↑ "שורת הדין מחייבת שבמקצוע זה יטפלו בעלי המקצוע המומחים לדבר, כלומר החסידים בעצמם", **אהל רחל**, כרך א', עמ' 1
- ↑ **אהל רחל**, כרך א', פרק א'
- ↑ שם, פרקים ב', ג', ד'
- ↑ שם, "אגרת אדמו"ר הזקן וצדקה כנחל איתן"
- ↑ שם, "ספר אגרות קודש"
- ↑ שם, עמ' 54–74
- ↑ **אהל רחל**, כרך א', עמ' 79–461
- ↑ שם, עמ' 461–511
- ↑ שם, עמ' 481
- ↑ מתוך הקדמה
- ↑ שם
- ↑ שם, עמ' 1 ואילך
- ↑ שם, עמ' 310
- ↑ שם, עמ' 340, 391–407
- ↑ דוד אסף, "על שלושה חוקרי חסידות", **מדעי היהדות** 31, תשנ"א, עמ' 109–111
- ↑ המכתב התפרסם בנספח הביבליוגרפי של דוד אסף, **השלב האחרון**, עמ' 89–90
- ↑ המאמר התפרסם במקור ביידיש, **ייווא בלעטער** 34, תש"י, עמ' 182–208, ולאחר מכן בתרגום לעברית ב**אהל רחל**, כרך ג', עמ' 14–100, עם נספחים ואיורים בעמ' 100–309. מכתבו של שלום לליברמן מובא אצל דוד אסף, **השלב האחרון**, עמ' 86–87
- ↑ פתקים משולחנו של הרבי, חלק ג', עמ' 324