משתמש:חיים כ./טיוטה אגרת הגאולה
|
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: לא אנציקלופדי. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
אגרת הגאולה, הידועה גם כאגרת הבעש"ט הידועה או אגרת עליית הנשמה[1], היא מכתב שכתב רבי ישראל בעל שם טוב (הבעש"ט) לגיסו רבי אברהם גרשון מקיטוב, ששהה בארץ ישראל. האגרת מתארת חזיונות מופלאים מעליית נשמה שביצע הבעש"ט בראש השנה תק"ז (1746), שבה עלה להיכל המשיח ושאל "אימת אתי מר"[2]. בתשובה נאמר לו כי הגאולה תבוא "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה", כלומר כאשר תורתו תתפשט בעולם[3].
האגרת היא מסמך מכונן בחסידות חב"ד, המהווה אבן יסוד להבנת תפקיד תורת החסידות כהכנה לגאולה[4].
תולדות האגרת
אגרת זו ייחודית כמסמך היחיד שבו הבעש"ט מתאר באריכות חזיונות מעליות נשמה, לעומת רוב תורתו שהועברה בעל פה על ידי תלמידיו[5]. היא נכתבה פעמיים: הראשונה נשלחה דרך רבי יהודה אריה ליב, המוכיח מפולנאה, אך לא הגיעה ליעדה. השנייה נשלחה דרך רבי יעקב יוסף כ"ץ מפולנאה, אך גם היא לא הגיעה. לבסוף, רבי יעקב יוסף הדפיס אותה בספרו בן פורת יוסף בשנת תקמ"א (1781), מה שהעניק לה תוקף וחשיבות[6]. האגרת השנייה כוללת תוספות, כגון עליית נשמה משנת תק"י (1750).
נוסחאות האגרת
קיימות שלוש נוסחאות עיקריות: 1. **נוסח בן פורת יוסף** (תקמ"א) – הנוסח הראשון שנדפס על ידי רבי יעקב יוסף כ"ץ. 2. **נוסח תרפ"ג (1923)** – נדפס בספר "מכתבים מהבעש"ט ז"ל ותלמידיו" מאת הרב דוד פרענקיל, עם תוספות והשמטות, ועורר מחלוקת[7]. 3. **נוסח תקל"ו (1776)** – כתב יד שהתגלה מאוחר יותר, הכולל תיאור עליית נשמה נוספת.
הרב יהושע מונדשיין משווה בספרו שבחי הבעש"ט בין הנוסחאות ומציע כי ייתכן ששתי האגרות משולבות בנוסח בן פורת יוסף[8].
חשיבות האגרת
האגרת היא מסמך מרכזי בחסידות, ובמיוחד בחב"ד, כהנחיה מהמשיח להפצת תורת החסידות[9]. היא נדפסה בשנת תקמ"א והתפשטה בקהילות ישראל[10]. נכד הבעש"ט, רבי משה אפרים מסדילקוב, התייחס אליה בדגל מחנה אפרים[11]. רבי אורי מסטרליסק למד אותה מדי יום וראה בה רמז לקץ הגאולה[12]. מאמצי הבעש"ט בכתיבתה מעידים על חשיבותה[13].
הפגישה עם המשיח
במרכז האגרת עומד תיאור עליית הנשמה בתק"ז, שבה הגיע הבעש"ט להיכל המשיח, ראה אותו מלמד תורה עם התנאים, הצדיקים ושבעת הרועים, וחזה שמחה גדולה[14]. הוא שאל "אימת אתי מר", והמשיח השיב: "בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלימדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה." הבעש"ט הביע צער על משך הזמן הנדרש, אך למד שלוש סגולות ושלושה שמות קדושים, שלא הורשה לגלות[15]. פגישה זו היא יסוד מרכזי בחסידות[16].
ביאורים בחסידות חב"ד
בחסידות חב"ד ניתנו ביאורים לאגרת, המתמקדים בפרשנותה: - **אדמו"ר הזקן**: הבהיר כי צער הבעש"ט נבע מאריכות הזמן להפצת המעיינות, בניגוד לרבי ברוך ממז'יבוז, שסבר כי הצער נבע מהצורך להפיץ את החסידות לעולם החיצון[17]. - **אדמו"ר הריי"צ**: קשר את דברי המשיח לשאלת רבי יהושע בן לוי בסנהדרין, וטען כי הפצת החסידות מביאה לעבודת ה' מתוך חיות[18].
לדיון על יישום ההפצה בחב"ד, ראו הפצת המעיינות.
תוכן האגרת על פי נוסח בן פורת יוסף
1. צער על אובדן האגרת הראשונה, שכללה פרטים שנשכחו. 2. עליית נשמה בתק"ז, שבה ראה רשעים ששבו בתשובה ועלו לגן עדן. 3. נשמות ביקשו עזרה, והבעש"ט ראה קטרוגים של הסטרא אחרא. 4. בקשה מאחיה השילוני ללוותו בעליית נשמה יוצאת דופן. 5. בהיכל המשיח ראה שמחה גדולה ושאל על ביאת המשיח. 6. תפילה על קהילות סיבטובקע ודונאוויץ שסבלו מאסונות. 7. עליית נשמה בתק"י, שבה ראה קטרוגים שלא ניתן לבטלם. 8. הזכרת מעלת רבי משה אפרים, בעל דגל מחנה אפרים.
ויוכר טובך בעולם
בחלק מהנוסחאות מופיע הביטוי "ויוכר טובך בעולם", שנתפס בחב"ד כהנחיה להפיץ את תורת הבעש"ט ואת דרכם של אדמו"רי חב"ד[19].
מחלוקות סביב פרשנות האגרת
חלק טענו כי המונח "יחודים" מרמז על לימוד קבלה (כגון תורת הרמח"ל או הגר"א) ולא רק תורת חב"ד[20]. הרבי מליובאוויטש השיב כי: 1. הפצת המעיינות ויחודים הם עניינים נפרדים. 2. יחודים מושגים בסגולות, בעוד הפצת המעיינות דורשת פעולה ממשית. 3. ספרי קבלה אינם נכללים ב"מעיינותיך" של הבעש"ט[21].
ניגון האגרת
הניגון החב"די ניגון אימתי קאתי מר מבוסס על הדו-שיח בין הבעש"ט למשיח[22].
קישורים חיצוניים
- הרב טוביה בלוי, ראיון לבית משיח: הבעש"ט ביקש במכוון להיפגש עם המשיח
- מערכת החייל, אגרת עליית הנשמה, בטאון 'החייל', גיליון 43, עמ' 12 (חלק שני), מבוסס על שיעורי הרב שמעון וייצהנדלר
הערות שוליים
- ↑ השמות משקפים את תוכנה של האגרת כמסמך המתאר את הוראת המשיח להפצת תורת החסידות ואת עליית הנשמה של הבעש"ט
- ↑ לשון האגרת היא "אימת אתי מר", אך מקובל לצטט "אמתי קאתי מר".
- ↑ על דרך שאלת רבי יהושע בן לוי בסנהדרין צח, א; הלשון במשלי ה, טז: "יפוצו מעיינותיך חוצה". ראו הפצת המעיינות לפרטים על משמעות ההפצה בחב"ד.
- ↑ באגרת מבואר שמהות התגלות תורת החסידות נועדה להביא את הגאולה השלימה.
- ↑ בלשון אדמו"ר הזקן בתניא, אגרת הקודש כ"ה: "רק הם לקוטי אמרותיו הטהורות שלקטו לקוטי בתור לקוטי ולא ידעו לכיון הלשון על מתכונתו (אך המכוון הוא אמת לאמיתו)".
- ↑ הבעש"ט הביע צער על אובדן האגרת הראשונה, שכללה פרטים נוספים שנשכחו ממנו.
- ↑ אברהם חיים רובינשטיין טען כי הנוסח מזויף (סיני כרך סז, עמ' קכ-קלט); מרדכי שרגא באומינגר סבר כי זהו כתב יד אותנטי (סיני כרך עא, עמ' רמח-רסט).
- ↑ ראה גם מאמרו בהיכל הבעש"ט, גיליון כ'. בחלק ממהדורות כתר שם טוב, האגרת נדפסה בהשמטות.
- ↑ ראו הפצת המעיינות לפרטים על יישום ההפצה בחב"ד.
- ↑ בהקדמה נכתב: "ונשארה בידו כדי לזכות עמינו בני ישראל".
- ↑ פרשת בשלח.
- ↑ אמרי קודש (השלם) – הנהגות ואמרות רבי אורי מסטרליסק.
- ↑ הבעש"ט כתב אותה שוב לאחר אובדן הראשונה, תוך צער על אובדנה.
- ↑ הבעש"ט חשש תחילה שהשמחה קשורה לפטירתו, אך הובהר כי היא נובעת מהיחודים שהוא עושה.
- ↑ הבעש"ט כתב: "ומסרתי ממש נפשי ובקשתי ממורי ורבי (אחיה השילוני) שילך עמי, כי סכנה גדולה לעלות לעולמות העליונים."
- ↑ ראו הפצת המעיינות לפרטים על משמעות ההפצה כהכנה לגאולה.
- ↑ המחלוקת היא מהדברים המרכזיים בחלוקה בין חסידות חב"ד לפולין.
- ↑ שמח"ת תר"צ, לקוטי דיבורים חלק א-ב, עמ' 618 ואילך; ראה ביאור ערוך: [1].
- ↑ חסידים התוועדו על כך שיש להפיץ את מהותו וטובו של הבעש"ט. ראו הפצת המעיינות.
- ↑ ראה לקוטי תורה שלח מג,ב; הערות וביאורים י"ט כסלו תשס"ב, עמ' 33.
- ↑ ראה אגרת הרבי, כב סיון (?).
- ↑ לשון האגרת היא "אימת אתי מר".