לא תעמוד על דם רעך

מצוות "לא תעמוד על דם רעך" אוסרת על אדם לעמוד מנגד כאשר הוא רואה את רעהו בסכנה לחיים, ומחייבת אותו להציל את חברו אם יש לו יכולת לכך.

מקור המצוה

המצווה מופיעה בתורה ב) בנוגע לאדם שיכול להציל את רעהו מסכנת חיים, כמו מקרה של טובע בנהר, חיה טורפת או ליסטים המתקיפים אותו.

הציווי בתורה: הפסוקספר ויקרא (פרק י"ט, פסוק ט"ז "לא תעמוד על דם רעך" מלמד אותנו שאסור לעמוד מנגד כאשר אדם נמצא בסכנת חיים, ואדם חייב לפעול כדי להציל אותו אם יש בידו להציל. התנא בסנהדרין (דף עג.) מסביר שמצווה זו כוללת את החובה להציל אדם שטובע בנהר, נטרף על ידי חיה, או נמצא תחת התקפה של ליסטים. ולא רק במקרה של סכנה מיידית יש חובה להציל, אלא גם כאשר יש חשש לסכנה עתידית (כמו כיבוש עדות שיכול לגרום לנזק כלכלי לחברו).

הרחבה בהלכה: החובה להציל את הרעה היא גם כאשר מדובר במצבים שבהם יש ספק לגבי הסכנה, וכך מסביר רש"י: במקרים כמו "טובע בנהר", המציל נמצא בסיכון נמוך, אולם ב"אם חיה או ליסטים באים עליו", יש חשש שהמציל יעמוד בסכנה ממשית. אם יש סיכון ממשי למי שמציל, אין חיוב להעמיד את עצמו בסכנה מיותרת.

מטעמי המצוה

שורש המצווה טמון ברעיון יסודי בתורה – כמו שמצילים את חברך, כך חברך יציל אותך, ובכך יתממש יישובו של העולם. הקב"ה חפץ בישוב העולם ובשלום, וכך נוצרה המצווה לשמור על החיים של כל אחד ואחד. ההדגשה כאן היא שהאדם אינו יכול להיות אדיש כאשר הוא רואה את רעהו בסכנה, אלא עליו לפעול באופן פעיל למנוע את הסכנה ולהציל את רעהו.

דיני המצווה

המצווה נוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות. העובר עליה ונמנע מלהציל את רעהו כאשר יש בידו להצילו, עבר על איסור, אף שלא מדובר במעשה שגורם לעונש מלקות (איסור שאין בו מעשה). אולם, אין לוקין על איסור זה, שכן מדובר באיסור שאין בו מעשה פיזי.

בחסידות

בפירוש על רש"י, הרבי מסביר שהציווי בתורה נאמר בלשון שלילה (לא תעמוד), כי יש מצב שבו יש סברה לא להיכנס לסיכון עבור הצלת האדם – כמו כשיש חשש שהמציל עצמו ייכנס לסכנה. לכן, רש"י מביא את הדוגמאות של "טובע בנהר", שם לרוב אין סכנה למי שמציל, ואילו "חיה או ליסטים באים עליו", מהווים סיכון עבור המציל, אך עדיין אין זו חובה להציל כשהסכנה ברורה למציל.

מיינה של תורה: בפן פנימי יותר, מצוות "לא תעמוד על דם רעך" מורה לכל אדם כי כל מצב שבו הוא רואה את רעהו בסכנה – גם אם מדובר בסכנה רוחנית או מוסרית – הוא סימן עבורו לפעול להצלתו. כי כל דבר הוא בהשגחה פרטית, ואם הוא רואה את חברו בסכנה, הוא חייב להתערב ולפעול למען טובתו ורווחתו של רעהו.