כח אינו חסר פועל
הביטוי בחסידות כח אינו חסר פועל משמעותו שהכוח האלוקי הוא כה שלם ומושלם, שכבר בשלב ה'כוח' (הפוטנציאל) הוא כולל בתוכו את כל ה'פועל' (המימוש).
ביטוי זה מדגיש את השוני בין מהות האור האלוקי כפי שהוא אצל הקב"ה, לכח האנושי כפי שהוא בגשמיות, שאצל האדם העיקר הוא הפועל, והכח מצד עצמו אם לא בא לידי מימוש - אינו כלום, והכח והפועל נפרדים זה מזה.
לעומת זאת אצל הקב"ה, שהוא שלם בתכלית השלימות, הכח עצמו כולל בתוכו את הכל ואינו חסר מאומה שהרי אינו צריך 'לצאת' ולפעול כי גם הפעולה היא חלק ממנו, ולכן אצלו "אין כח חסר פועל".
ביאור המושג[עריכה | עריכת קוד מקור]
מקור המושג הוא בספר הפרדס[1], והדבר מוזכר פעמים רבות בחסידות ומבואר לעומק, שבגשמיות, הכח והפועל הם דברים נפרדים, ובדוגמת זריקת אבן, שהכח שביד והמעוף של האבן והאבן עצמה - הם דברים נפרדים שרק פועלים זה על זה, ולכן, הכח מצד עצמו לפני שמתלבש באבן ופועל בה - אינו כלום, והעיקר הוא דווקא הפועל, והכח 'חסר פועל'.
מה שאין כן אצל הקב"ה, שהכל ממנו, הכח והפעולה מאוחדים בו שניהם, אין שום הבדל לגביו לפני הפעולה ולאחריה, והכח שלם מצד עצמו ואינו חסר מאומה[2], ולכן גם מופיע הלשון שלמעלה "כל מציאות הפועל היא הכח".
דרגות בכח אינו חסר פועל[עריכה | עריכת קוד מקור]
כיון שאנו יוצאים מנקודת הנחה שאצל הקב"ה אין כח חסר פועל, שגם הפרטים הכי נמוכים של העולמות כבר כלולים ב'כח' הכי עליון, ואם כך, כבר ברצון המוחלט - קודם עלות הרצון - היו ספירות ועולמות.
עם זאת, כדי לגלות שלימות כוחותיו ופעולותיו, היה צריך דווקא לברוא את עולם הזה הגשמי.
למעשה, ב'כח אינו חסר פועל' יש ג' דרגות:
- קודם עלות הרצון - הדרגה הנעלית ביותר, בבחינה זו הספירות הן 'במציאות דק', עד שכמעט ולא ניתן לקרוא זאת בשם של 'מציאות' ספירות, כיון שהכל מיוחד בו באמת.
- ברצון המוחלט - זו דרגת ביניים, הכח והפועל כבר יותר במציאות, אך אינם מציאות של פועל ממש.
- עלות הרצון - הכח והפועל יש להם מציאות ממשית, והכח והפועל שונים ונפרדים זה מזה.
הרחבת המושג[עריכה | עריכת קוד מקור]
בביאור השלימות של 'כח אינו חסר פועל', ישנם מספר ביאורים:
- מצד הפעולה - גם אצל האדם למטה, מבחינת מסויימת, הפעולה נמצאת בהעלם בכח, שהרי אם היא אינה נמצאת בו - לא היתה לכח את האפשרות להוציא זאת אל הפועל ולפעול את הפעולה. כמו שאדם לא יכול לתת לחברו כסף אם אין לו בעצמו כסף, כך הכח לא יכול לפעול את הפעולה אם היא לא היתה כלולה בו גם קודם לכן (לפי ביאור זה, אכן בכח מצד עצמו חסר הפועל, אלא שכיון שהוא המקור שלו - מוכרחים לומר שהוא כולל אותו באופן מסויים).
- מצד הכח - בעומק יותר, ניתן לומר שהיות והכח שאינו פועל אין בו תועלת ואין בו שלימות, כמו אדם שיש לו כשרון ציור ואינו יודע מכך ואינו מצייר, אין זה חיסרון רק בפעולה, אלא חיסרון בכח עצמו, ומכיון שאצל הקב"ה כל כוחותיו שלמים, בהכרח לומר שאצלו הכח אינו חסר פועל.
- מצד האלוקות - לפי שני הביאורים הקודמים, הכח והפועל הם אכן שני דברים נפרדים, אלא שאנו אומרים שמצד שלימות הכוחות האלוקיים מוכרחים לומר שהכח שלו שלם ולא חסרה בו הפעולה, אך לאמיתו של דבר השלימות של הכוחות האלוקיים היא שלימות נעלית יותר, שלימות בעצם, שהכח אינו חסר פועל כי הכח והפעולה הם דבר אחד בלתי נפרד.
שלושת הביאורים האלו מקבילים לשלושת הדרגות ב'כח אינו חסר פועל', שבדרגה של עלות הרצון לא מורגשת השלימות האלוקית עד שיתכן מצב של כח כזה שמצד עצמו חסר בו הפועל, בדרגה של 'רצון המוחלט' נרגשת השלימות האלוקית, אך כיון שכבר יש רצון מסויים לעולמות, יש נתינת מקום לנבראים וזו שלימות של כח בלבד, אך השלימות של הכח היא מצד הפועל, ואילו קודם עלות הרצון, אין נתינת מקום לעולמות כלל, והכח והפועל שם הם דבר אחד ולכן לא שייך אפילו לומר 'עשר ספירות הגנוזות' אלא אלוקות של אין סוף בלבד[3].
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ביאורים בתורת רבינו, 'אתם עדי' לקוטי שיחות חלק י"ט עמוד 188
- שיעורים בחסידות (גופין) המשך תרס"ו חלק א' עמוד 134 ואילך.
הערות שוליים
- ↑ שער י"א פרק ג': "והענין כי לא מחשבותיו מחשבותינו ולא דרכיו דרכינו כי כאשר ידמה האדם בשכלו להוות איזו מציאות שיהיה, הנה מחשבתו לא תפעיל. ואף אם ידמה ויצייר בשכלו צורת המציאות אשר ברצונו להוות, עכ"ז והיה כלא היה עד יפעל ויצא לפועל. ונמצא הפועל שלם מהכח. כי הכח חסר המציאות ואין לו מציאות ושלימות כלל, והפועל הוא העיקר והמציאות וזולתו אין דבר. ואין כן פעולותיו והוייתיו של ממ"ה הקב"ה. כי כאשר עלה ברצונו להוות ולהאציל אצילות הטהור והקדוש הנה אז נאצל ונצטייר כלו בעצמותו בלי שנוי בו ח"ו אלא מציאות מתייחד עמו עד שאין בין המאציל והמציאות ההוא הבדל כלל אלא הוא והם הכל אחד ועצם אחד ושרש אחד".
- ↑ התבאר בדרך מצוותיך מצות האמנת אלקות פי"א נח, א. ספר המאמרים אעת"ר ע' כג-כד, ובמקומות רבים.
- ↑ שיעורים בחסידות (גופין) המשך תרס"ו חלק א' עמוד 134 ואילך.