חנוך הנדל קוגל

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־08:17, 28 בנובמבר 2024 מאת להתראות (שיחה | תרומות) (←‏משפחתו)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב החסיד ר' חנוך הענדיל קוגל (? - י"ט טבת תר"ס), מחסידי אדמו"ר הצמח צדק, היה ממחנכיו של אדמו"ר הריי"צ בילדותו. אדמו"ר הריי"צ חיבבו ביותר, עד שציינו כאחד מבין שלושת החסידים החביבים עליו ביותר. משפיע ראשי בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב קוגעל נולד בכפר קטן ליד פלעשניץ לאביו ר' הירש והכיר בילדותו חסידי אדמו"ר הזקן אשר השפיעו על חינוכו והדרכתו[1].

בצעירותו התגורר בפלשצניץ ועסק בניהול פונדק דרכים (קרעטשמע)[2], ובסביבות שנת תר"מ עבר להתגורר בליובאוויטש. גם לאחר שעבר להתגורר בליובאוויטש, היה נוהג להגיע פעם בשנה לפעלעשניץ לבקר את נכדיו ומשפחתו שנשארו להתגורר במקום, והחסידים בעיר היו מנצלים את ביקוריו להתוועדויות חסידיות.

בא בפעם הראשונה לליובאויטש בה' באלול תר"ג. בעת נשיאותו של אדמו"ר הצמח צדק. עשר שנים הכין את עצמו ר' הענדל לפני בואו בפעם הראשונה לליובאוויטש. כותב עליו אדמו"ר הריי"צ "לבו היה בוער כאש באהבת ישראל והיה בעל מידות טובות שאין כדוגמתו. לבו הטוב ומידותיו הטובות היו מתוך עבודה ויגיעה בקבלת עול, לא מצד ההבנה וההשגה".

בט"ו אלול תרנ"ז כאשר נתיסדה ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, מינה אדמו"ר הרש"ב את ר' הענדל למשפיע ראשי.

כותב אדמו"ר הריי"צ הרב חנוך הענדיל הנו המחנך האמיתי שבחינוכו העמיד מחנכים מקבלים אמתיים, כל אימרה ותנועה חסידית נקלטה בהם בחיות פנימית ועשתה פירות ופירי פירות.

לאחר פטירתו אמר אדמו"ר מוהרש"ב שר' הענדל לא היה בכלל בגיהנום, הוא רק הריח את ריח הגיהנום.

במקום אחר כותב עליו אדמו"ר מוהריי"צ: החסיד הלזה הוא אחד האישים אשר ראוי לפרק מיוחד בתולדות דברי ימי משפחתינו הרוממה, הן מצד אשיותו הפרטית והן מצד התיחסתו וקרבתו לבית משפחתנו, אשר כארבעים שנה היה כמו בן בית, ונוטל חלק גדול בראש כל ענין פרטי המתיחס לנו. זכרו לא ישכח מאיתנו לעולם.

נפטר בי"ט טבת תר"ס.

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ליקוטי דיבורים חלק ג ע' 687. חלק ב ע' 452
  2. רשימות דברים (ספר) הוצאת תשס"ט, עמוד 257.