נישואין
נישואין הם גמר קנין הקידושין, והיא חלק ממצוות פריה ורביה.
גם אדם /אשתו מתה עליו אחרי שכבר הוליד ילדים, מחויב על פי ההלכה[1]לישא אשה נוספת, מכיון ש"לא טוב היות היות לבדו", וממצוות "לערב אל תנח ידיך". יש החוששים כי הדבר יביא לריחוק בינם לבין הילדים מהאשה הקודמת, אך הרבי לא קיבל חששות אלו, ואדרבה.[2]
מנהגי יום החופה
נהוג שהחתן והכלה תענים ביום החופה.
אדמו"ר הריי"צ נוהג להתענות גם בעצמו ביום החתונה של בנותיו, והיה משלים התענית.
בחתונת בתו הצעירה התאחר מאד זמן החופה (בגלל א' המוזמנים שכ"ק מו"ח אדמו"ר המתין לבואו), ואעפ"כ, המשיך אדמו"ר הריי"צ לישב בתענית עד אחרי החופה.
טבעת הנישואין
איתא בספרים שטבעת נישואין צריכה להיות כמו סמ"ך וכמו מ"ם – עגולה (כסמ"ך) מבפנים, ומרובעת (כמ"ם) מבחוץ. וע"פ קבלה יש לקדש בטבעת של כסף. אבל אעפ"כ, המנהג בפועל לקדש בטבעת עגולה (גם מבחוץ), ומזהב דוקא.[3]
{{הערות שוליים]]
- ↑ יבמות סא, ב. שולחן ערוך אבן העזר.
- ↑ אגרות קודש חלק י"ז, עמ' פח.
- ↑ תורת מנחם.
