מאטקע חב"ד (מדכי)
מרדכי מוֹטקֶה חב"ד לעיתים נכתב: מָדְכֶּי חבד או כאַבּאַד (ה'תק"פ, וילנה – ה'תמ"ר, וילנה) היה בדחן יהודי מפורסם בקרב תלמידי החכמים ולומדי העיר וילנא בתור בדחן יידיש בווילנה בחתונות ושמחות, ובהיותו חסיד חב"ד וחתן לגביר חבדני"ק.
ביוגרפיה[עריכה | עריכת קוד מקור]
מוטקה חב"ד נודע בחריפות לשונו, בביקורתו חסרת הפשרות, בחדות מבטו, ובהעשרת הפולקלור העממי היידישאי בווילנה, ובערים נוספות בסביבתה. הוא התפרנס ממתן "שירותי ליצנות" לגבירים ובעלי יכולת בעיקר מחסידי חב"ד ששהו בוילנא, היה תעלולן ומתחן ידוע, והתפרסם בעיקר בכושר האלתור שלו.
שמו הקודם היה "מוטקה לץ", אך עם נישואיו לבתו של חסיד חב"ד אמיד בווילנה, דרש ממנו חותנו להסב את שמו ל"מוטקה חב"ד". דעה אחרת בעניין טוענת, שמשכילי וילנה התקשו לקבל את נישואיו של הלץ החופשי דווקא לבת של חסיד חב"ד, ומכעסם עליו קראו לו "מוטקה חב"ד", כלומר "חכמה בלי דעת".
מוטקה חב"ד חבר לראשי הקהילה בווילנה, ובמיוחד לר' יודל אופאטוב, שכונה גם בשם "התקיף הידוע", איש ציבור בור ועם הארץ אלים ושתלטני, שעלה מתחתיות החברה בווילנה עד לראשות הקהילה. בסיפור הפולקלוריסטי הוצבה דמותו של הליצן העני וחד הלשון מכאן והעשיר המופלג, הנלעג והדחוי, מכאן. בכל המפגשים ביניהם בסיפור ובבדיחה העממית יוצא מוטקה כשידו על העליונה ואופאטוב מוצג ככלי ריק.
מילתא דבדיחותא[עריכה | עריכת קוד מקור]
מוטקה חבד פורסם בוילנא בעיקר מפקחותו שהעמיד ללעג את השתדלותו היומרנית של אופאטוב לחתן את בנותיו עם תלמידי חכמים. למשל:
יודל אופאטוב שידך את בתו לנכדו של רבי חיים-נחמן פרנס. כשהגיע יום-החתונה הלך מדכּי חבד לאופאטוב ואמר לו:
לחתונת נכדו של רבי חיים-נחמן פרנס ודאי יבואו כל הרבנים וגדולי-התורה שבווילנה, ומן הראוי הוא, שלכבודם ולכבוד אבי-החתן לא תצא היום בנעליים (=בתרגום לזמננו; מגפיים גבוהות עד הברך מפני הבוץ והשלגים) כדרך סוחרים, אלא תצא בסנדלים (=בתרגום לזמננו; נעלים רגילות) כדרך תלמידי-חכמים. נשמע לו אופאטוב ועשה כעצתו.
חזר מדכי והלך לפרנס ואמר לו:
לחתונת בתו של אופאטוב ודאי יבואו כל הקבלנים וגדולי-הסוחרים שבווילנה, ומן הראוי הוא, שלכבודם ולכבוד אבי-הכלה לא תצא היום בסנדלים (=בתרגום לזמננו; נעלים רגילות) כדרך תלמידי-חכמים, אלא תצא בנעליים (=בתרגום לזמננו; מגפיים גבוהות עד הברך מפני הבוץ והשלגים) כדרך סוחרים.
נשמע לו גם פרנס ועשה כעצתו.
וכשבאו האורחים לקבלת-פנים נסתכלו בפרנס ובאופאטוב ותמהו תמיהה גדולה:
פרנס התלמיד-חכם יוצא בנעליים של סוחרים, ואופאטוב הסוחר יוצא בסנדלים של תלמידי-חכמים.
קם מדכי והסביר:
אופאטוב, שעולה ויוצא מתוך הבוץ, כדין עשה שלקח סנדלים לרגליו, ופרנס, שיורד ונכנס לתוך הבוץ, אף הוא כדין עשה שלקח נעליים לרגליו...— אלתר דרויאנוב, ספר הבדיחה והחידוד, 1506[1]
גם לאחר פטירתו לא נשכח מוטקה חב"ד, והמשיך לחיות במסכת הפולקלור היידישאי בווילנה, כמוקיון, ליצן, בדחן והומוריסטן, עד להשמדת יהדות וילנה בידי הנאצים ועוזריהם הליטאים. ב"ספר הבדיחה והחידוד" של אלתר דרויאנוב יש למעלה משלושים חידודים והלצות המיוחסות למוטקה חב"ד. באחד מהם מסופר:
רצונך, רבי יהודה, שתחיה עולמית? – אמר מדכי חב"ד ליודל אופאטוב. – קוּם ועקור דירתך מווילנה לבולטרימנץ [עיירה יהודית קטנה וענייה, סמוכה לווילנה].
ליגלג עליו יודל: מרדכי, כלום מלאך-המוות אין לו שליטה בבולטרימנץ שלך?
החזיר לו מרדכי: מלאך-המוות יש לו שליטה בכל מקום, אבל קבלה היא בידי מאבותי ומאבות-אבותי, שמששת ימי בראשית ועד היום לא מת יהודי עשיר בבולטרימנץ...— אלתר דרויאנוב, [ספר הבדיחה והחידוד: עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים], בפרויקט בן-יהודה
.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- מאָטקע חב"ד: זיינע אנעקדאָטען, וויצען, סצענעס און שטוקעס; ניי-בעארבייטעט פון מ' שטערן, ניו יורק: סטאר היברו בוק קאמפאני, תר"ס.
הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ↑ ספר הבדיחה והחידוד בפרויקט בן-יהודה.