הגהת סת"ם
בדיקת כתבי הקודש הנקראת הגהת סת"ם (ראשי תיבות של ספרי-תורה, תפילין, מזוזות – לבודקם מטעויות) הוא חיוב הלכתי, שמקורו בגמרא.
מקור הדין[עריכה | עריכת קוד מקור]
הגמרא בכתובות[1] אוסרת להשהות ספר תורה שאינו מוגה משום "אל תשכן באהלך עולה"[2], ונפסק בשו"ע[3]: א. אסור להשהות ס"ת שאינו מוגה יותר משלושים יום (אלא או יתקן או יגנוז). ב. ס"ת שנמצא בו ג' טעיות אסור לקרות בו עד שיגיהנו כי הוא מוחזק במוטעה.
אמנם נחלקו האחרונים בטעם חיוב הבדיקה אם הוא מדאורייתא[4], או משום שהמציאות היא ששכיח ביותר שהסופרים טועים[5]. ועל כל פנים נטו האחרונים (אגור, שו"ת שבט הלוי ועוד) להחמיר בזה ביותר (היינו, לאסור לקרוא בספר שלא נבדק).
הבדיקה בעבר[עריכה | עריכת קוד מקור]
עד המצאת המחשב היה סדר בדיקת והגהת ספרי התורה (כפי שדורש ה"קול יעקב"[6]) נעשית ע"י שני סופרים ששניהם בקיאים חכמים ונבונים, וגם יש להם קבלה בכתב, וגם ראיה שנתלמדו מלאכת ההגהה והבדיקה מן סופר מומחה ובקי במלאכה הזאת:
יקחו שני ס"ת אחד ביד זה ואחד ביד זה (כדי שיהא אחד קורא ואחד שומע), ויקרא הקורא התיבות כפי המסורת ולא כפי המקרא, מילה במילה, במתון וישוב הדעת, ויראת שמים על פניו, וכשיגיע לפרשה פתוחה או סתומה אומרם בקול רם בפיו "פתוחה" (או "סתומה") כדי שישמע חבירו וישיב לו אם אצלו הם מחולפים פתוחה בסתומה. וכן כשיגיע למקום שצריך נקוד יגביה קולו ויאמר "נקוד" כדי שישמע חבירו וישיב לו אם אצלו אינו נקוד.
וכל טעות שימצא יציין בראש השיטה ואחר כך יתן לסופר לתקן. ואחר שתיקן הסופר יחזור המגיה ויראה הספר בינו לבין עצמו אות באות ויתקן אם יש בו שינוי אות או דיבוק או פירוד. ואם נראה בו עוד טעות או פסול – יתן שוב לסופר לתקן. ואחר כך יקח את הספר הבודק השני ויעשה לו הגהה שהיא הקריאה כמו שעשה הראשון, ואחר כך גם כן יעשה לו בדיקה בינו לבין עצמו כמו שעשה הראשון.
ואם לא מצא בו השני שום דבר זה הספר תורה כשר, אבל אם מצא בו השני ג' טעות יש להחמיר ולהצריכו עוד הגהה אחרת, ואם מצא דבוקים או פרודים צריך עוד בדיקה אחרת - אבל על כל פנים פחות משני הגהות ושני בדיקות בשני סופרים אסור לקרות בו בצבור.
הבדיקה כיום[עריכה | עריכת קוד מקור]
הבעיה הגדולה בכל הדורות הייתה שלא תמיד התאפשרה בדיקה לפי כל הכללים הנדרשים, הסת"ם היה נבדק ע"י מגיה אחד – ונשארו בו טעויות רבות. התברר שהמוח האנושי "משלים מילים" ו"מפספס" בקלות לא רק אותיות חסרות או יתירות אלא גם מילים שלימות ואפילו משפטים שלימים (ועל אחת כמה וכמה בעיות ברווח פרשות).
ב"ה, זכה דורינו[7], שבו נפתרה הבעיה כמעט באופן כמעט מוחלט[8], וכיום דורשים רוב הרבנים[9] שכל ספר תורה יבדק מלבד בבדיקה הידנית המסורתית גם במחשב, ורבים מהם דורשים בדיקת מחשב לפחות פעמיים.
התפתחות בדיקות המחשב[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשיחת י' שבט תשל"ד הכריז הרבי על מבצע מזוזה. מיד עם תחילת המבצע התברר המצב המבהיל של הסת"ם אצל אחינו בני ישראל – הן אצל יהודים פשוטים והן אצל החרדים והמהדרים ביותר. פתאום בבת אחת התברר שיש צורך בכתיבת ובדיקת מליוני מזוזות, התעורר בדחיפות צורך בסופרים רבים, ובבודקים רבים. אחד הרעיונות לשפר וליעל את מהירות הבדיקה ואמינותה[10] הועלה כעבור זמן קצר בלבד[11] - בשנת תשל"ה (1935), ע"י הפרופ' זאב לב, "לבנות תכנית לבדיקת מזוזה (כמובן בכמויות גדולות, ומסוג אחיד) במחשב, יש לנסות זאת, ולברר את הצד ההלכתי של הרעיון". אך בתקופה הנדונה היו עדיין המחשבים בחיתוליהם, וגם התוכנות ואמצעי הסריקה היו מגושמים ומסורבלים, והרעיון לא היה מעשי כלל.
בסופו של דבר מי שהרים את הכפפה היו שני יהודים[12] שבעקבות קריאת הרבי יסדו בתשל"ו בניו יורק את "וועד משמרת סת"ם" – ששם לעצמו מטרה לעורר את הציבור החרדי לבדיקת תפילין ומזוזות. פיתוח התוכנה בפועל החל רק בתשמ"ה ונמשך לערך שנתיים[13].
מה בודק המחשב[עריכה | עריכת קוד מקור]
לפני תחילת הפיתוח פנה וועד משמרת סת"ם לכמה מחשובי הרבנים (הרב שמואל הלוי וואזנר, הרב בעל מנחת יצחק, הגרש"ז אויערבך, בד"ץ העדה החרדית ועוד) לקבל חוות דעת הלכתית. מצד אחד נתנו הרבנים "ברכת הדרך" נלהבת מאד (הם פנו גם לרבי, שנתן שטר של 100$ כהשתתפות סמלית "חבר אני לכל אשר יראוך"[14]), אך מצד שני (בעקבות שרשרת בירורים טכנולוגיים מעמיקים) פסקו באופן חד משמעי: אין להשתמש במחשב לא לבדיקת שינוי בצורת האותיות, ולא למציאת דיבוקים או להפסקים. מותר להשתמש במחשב אך ורק למציאת אותיות חסרות ויתירות – ולזה בלבד[15].
אבל המחשבים המשיכו להתפתח במהירות, וכעבור כעשר שנים התחילו חברות מתחרות[16] לשווק תוכנות חדשות שבודקת גם צורת אותיות וכו'[17], ועד מהרה עבר רובו ככולו של השוק להשתמש בהן.
אמנם, כל התוכנות כולן היו מבוססות על טכנולוגיה של שנות השמונים והיו בהן בעיות רבות[18] שגרעו מאד מהאמינות שלהן, ורק כעבור כשלושים שנה נוספות (בסוף תשפ"ד) הושקה לראשונה תוכנה מבוססת בינה מלאכותית[19] שמתיימרת לפתור את כל הבעיות ולספק למגיה מידע מהיר אמין ומדוייק (בממשק נוח, נעים וחדשני) על הסת"ם הנבדק.
הערות שוליים
- ↑ יט ע"ב.
- ↑ איוב יא יד.
- ↑ יו"ד רע"ט.
- ↑ משמעות הבני יונה והקול יעקב על יו"ד רע"ט, שכתבו שאיסור השהיית הספר חל מיד משגמר הסופר לכתוב את הספר, ועד שלא יבדק אין לו חזקת כשרות ואסור לקרוא וללמוד בו.
- ↑ דעת החת"ס והדעת קדושים.
- ↑ הרב יעקב חיים סופר, בעל "כף החיים"
- ↑ ראוי לציין שהתוכנת הבדיקה של וועד משמרת סת"ם הייתה התוכנה הראשונה בעולם שחילצה טקטס מתמונה.
- ↑ סטטיסטיקות מהשנים הראשונות של בדיקות המחשב הראו שכ70% מספרי התורה שקוראו בהם שנים רבות היו פסולים.
- ↑ הן רבני חב"ד, והן הרבנים החסידיים, האשכנזים והספרדים.
- ↑ בבדיקה המסורתית הרגילה ישנו קושי גדול לאתר בטקסט מילים/ אותיות חסרות/ מיותרות, מכיון שמוח הבודק הרגיל בטקסט נוטה "להשלים" את החסר, משא"כ דיבוקים/ הפסקים/ שינוי צורה – קולטת העין מיד וללא קושי.
- ↑ במאמר "בדיקת סת"ם בתנאי זמננו" בקובץ תורה ומדע כרך ו', תשל"ו, עמודים 31-36. הדברים נכתבו ע"י הרב יוסף שמחה גינזבורג בשנת תשל"ו, המבוססים על הרצאה שנתן בכנס אנשי מדע שומרי תורה ב'בר אילן' בשלהי תשל"ה.
- ↑ הרב דוד לייב גרינפלד והרב שמואל גרנטשטיין (אינם חסידי חב"ד).
- ↑ גליון "הקולמוס" אייר תשמ"ה (עתון פרסומי של משמרת סת"ם, גליון 1, ושם פרטים נוספים רבים.
- ↑ על פי עדותו של ר' יי"צ קרץ.
- ↑ על פי כתבה בעיתון המודיע כ"ז סיון תשע"ד.
- ↑ בתשמ"ז תור תעשיות תוכנה, ולאחר מכן מכון בית יוסף ועוד.
- ↑ באישור הרבנים כמובן, שחלקם היו אותם הרבנים שבתחילה אסרו.
- ↑ שאין כאן המקום לפורטם
- ↑ בשם "לעיני כל ישראל".