לאשתאבא בגופא דמלכא
לאשתאבא בגופא דמלכא הוא ביטוי המתאר את התכללות הנפש וביטולה בעצם האלוקות.
ביאור המשל
"גוף" הוא עיקר הדבר. היינו, הזרועות והרגליים רק משמשים את הגוף, והראש מנהיג את הגוף – אבל העיקר הוא הגוף עצמו, הן בגשמיות והן ברוחניות: בגשמיות בגוף דוקא נמצאים כל האיברים הפנימיים[1]: כלי העיכול, הנשימה והלב. ברוחניות; "גוף" הנפש הן המידות (בהן הוא מרגיש את עצמו ואת הזולת). המוחין רק שולטים או מעוררים את המידות, ומחשבה דיבור ומעשה רק "מלבישים" אותן. ומזה נלקח המשל, שבכל דבר ועניין עליו מדברים הנה "גוף הדבר" הוא עצמותו ועיקרו[2].
הנמשל בחסידות
בעניין "גופא דמלכא" ישנם שני ביאורים: א. עולם האצילות הוא הגוף, ועולמות בריאה- יצירה- עשיה הם הלבושים[3], ב. הגוף הוא ז"א[4] (המידות דאצילות), והלבוש הוא ספירת המלכות[5].
ויש לומר ששני ביאורים אלו אינם חלוקים אלא זהו כלל ופרט[6]. היינו, שבכללות גוף ולבושים הם אצילות ובי"ע, ובפרטות (היינו, באבי"ע שבאצילות[7]) ז"א הוא הגוף, ומלכות (שהיא שורש הנבראים) היא הלבוש.
הערות שוליים
- ↑ בהם תלויה החיות, ונקובתם במשהו (לקו"ת פקודי ג' ג').
- ↑ לקו"ש ט"ו עמ' 384, לקו"ת מסעי צב ב'.
- ↑ מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים עמ' קלא, אוה"ת חנוכה עמ' תתקכא ועוד.
- ↑ זעיר אנפין, המידות דאצילות. להבדיל מא"א (אריך אנפיך) – המידות שלמעלה מאצילות, בכתר.
- ↑ אוה"ת ויקרא ח"ב עמ' תקסד, וראה גם שהעיוה"א פ"ז (פא ב, פב א).
- ↑ ספר הערכין כרך שמיני, עמ' קטז בהערה 49.
- ↑ כידוע, שבאצילות עצמו נמצא שורש לכל סדר ההשתשלשות: חכמה היא אצילות שבאצילות, בינה היא בריאה שבאצילות, ז"א הם יצירה שבאצילות, ומלכות היא עשיה שבאצילות.