אייזיק מחדש
ר' אייזיק 'מחדש' היה למדן גדול וירא שמיים בליאזנא, שבמשך שנים הוקיר את אדמו"ר הזקן אך היה מהמנגדים וסירב ללכת בדרך החסידות. לבסוף כשראה מופת מאדה"ז הפך לחסיד והיה מתמיד גדול בלימוד תורת החסידות.
אודותיו[עריכה | עריכת קוד מקור]
למד בישיבה המפורסמת בסימילביץ, אצל הגאון רבי שילם יודל שזכה פעמים רבות לגילוי אליהו, ואצל חתנו הגאון רבי שמעון אליהו, העילוי מדרוצען.
היה למדן גדול וירא שמים, רגיל היה לומר "חידשתי ב"ה חידוש זה" ולכן קראו לו אייזיק 'מחדש'[1].
כאשר קבע אדמו"ר הזקן את מגוריו בליאזנא היו ר' אייזיק 'מחדש' ור' נפתלי 'זהיר' נכנסים אליו לעתים קרובות לפתור את שאלותיהם בעניינים שונים בתורה, ובכל פעם יצאו בהתפעלות גדולה. כך היה כשאדמו"ר הזקן אמר פלפול לראשונה, בהתפעלותם אמרו שלא שמעו פלפול כזה מאז לימודים אצל הגאונים בישיבה.
כשחזר אדמו"ר הזקן לראשונה ממעזריטש שאלוהו מדוע מטריח עצמו למרחקים כאשר יכול לפתור שאלותיו בתורה אצל הגר"א. ענה אדמו"ר הזקן שבוילנה לומדים איך צריך ללמוד אך במזריטש מלמדים איך התורה מלמדת את האדם, איך היהודי עצמו יהיה לתורה.
בשנים שאדמו"ר הזקן לגלות את תורת הבעל שם טוב תורת המגיד נתרחקו ר' אייזיק ור' נפתלי ממנו אך התנהגו כלפיו בהדרת כבוד. בזמן שאחיו של הרבי, הגאונים הצדיקים ר' יהודה לייב ר' מרדכי ור' משה, הגיעו לליאזנא ואדמו"ר הזקן למד איתם שיעור גמרא בעיון כלימוד הראשונים שלוש פעמים בשבוע, היו ר' אייזיק ור' נפתלי היחידים שהיו נוכחים בשעת הלימוד.
בשנת תקל"ו כשייסד אדמו"ר הזקן את ה'חדר' הראשון וסידר סדר לימוד לאברכים תחת השגחת אחיו, היו רגילים ר' אייזיק ור' נפתלי להיכנס לבית המדרש לשוחח עמו בדברי תורה. לאחר מכן כשהחל אדמו"ר הזקן לומר חסידות ברבים התרחקו ממנו שנית. הם היו מנגדים דרך ותורת הבעל שם טוב והמגיד, אבל הוקירו מאוד את כבודו של אדמו"ר הזקן.
ר' אייזיק ור' נפתלי כתבו מחאה כנגד האיסור מוועד הארצות הסלוצקאי על אדמו"ר הזקן ודרך החסידות בשנת תקל"ט. הם העידו על גאונותו וצדקותו של אדמו"ר הזקן אך במופתים לא רצו להאמין.
בן אחיו של ר' אייזיק היה ר' משה אופוצקער מחסידי אדמו"ר הזקן. בשמחת תורה שנת תקמ"ז חווה מופת בנושא בריאותו[1], מופת זה גרם לר' אייזיק להפוך לחסיד. ר' אייזיק העריץ את אמונת החכמים הטהורה שראה אצל בניו של ר' משה.
בטבעו היה מתמיד ועמקן גדול, כשהחל ללמוד דא"ח למד בהתמדה כדרכו, וכל תורה שנאמרה ברבים היה ר' אייזיק חוזר עליה שוב ושוב, ועל כל עניין היה שואל עד שהיה מבין אותו בטוב[1].
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרב אליהו יוחנן גוראריה, אוצר חסידי חב"ד ח"א עמ' 42-44.