סמיכה לרבנות

סמיכה היא כאשר רב אשר הוא בעצמו סמוך מהדור הקודם להוראה, סומך את רב אחר להוראה.

מקורה, מהותה, ואופן הסמיכה

מקור הסמיכה, היא בגמרא סנהדרין, אז היה צריך כל רב לקבל סמיכה מרב אחר סמוך, סמיכה מיוחדת כדי לדון דיני ממונות, וסמיכה מיוחדת לדיני נפשות. לא כל מי שהיה ראוי לכך קיבל את הסמיכה, במקרה מסוים לא העניק רבינו הקדוש סמיכה לרב להתיר בכורות, כדי לחלוק כבוד לרבה בר בר חנה. 

על ידי הסמיכה איש מפי איש עד משה, נמשך הארת יסוד אבא בהנסמך, וזוכה לקבל הארה מאצילות ממש, מסיבה זו הוא נקרא בשם "רבי" בתוספת יו"ד, ולכן גם בכוחו להשפיע מבחינת מוחין דאבא. בשונה מכך, רב שאינו סמוך, אינו מקבל את השפעתו אלא מבחינת בינה, בסדר ההשתלשלות מעילה לעלול.

למרות שמשה רבינו סמך את יהושע בידו, הסמיכה לדורות אינה ביד, אלא על ידי קריאתו והסמכתו להקרא "רבי". הסמיכה היא דווקא בשלושה דיינים מוסמכים.

הסמיכה כיום

כיום אין רבנים סמוכים מסמיכה האמיתית, מכיון שאין שום רב שסמוך דור אחר דור. בכל זאת אין רב יכול להורות עד שיקבל כתב סמיכה מרב אחר סמוך מדור דור.

בשנת תשי"ב עורר הרבי שאברכים ובחורים ירכשו ידיעות בש"ס ופוסקים ויקבלו סמיכה להוראה.

בשנת תשל"ו חזר הרבי ועורר על ענין זה.

יש לציין כי הרבי קיבל סמיכה מהגאון רבי יוסף רוזי'ן, הידוע בשם הראגאטשובר.