הצלחה

הצלחה היא תיבה בלשון הקודש הכוללת מספר משמעויות: השגת מטרה והגעה ליעד, מימוש יכולות, מזל אלוקי השורה במעשה ומסייע, ומושגים קרובים.

הצלחה במקורות

הראשון שמופיע לגביו הלשון 'הצלחה' בתורה שבכתב, הוא אליעזר עבד אברהם, אשר אברהם בירך אותו שה' יהיה איתו ויצליח את דרכו, וכך גם בתיאור שמספר את קורותיו למשפחת רבקה, מספר "ה' הצליח דרכי".

גם לגבי יוסף התורה מתארת אותו שהיה 'איש מצליח', היות שכל מה שהיה עושה "ה' מצליח בידו".

גם במקומות נוספים בתנ"ך מתקשרת לשון זו להצלחה אלוקית כמו לגבי שאול ששמואל בירך אותו ואמר לו "וצלחה עליך רוח ה'".

בנוסח התפילה, אומרים בתפילת הלל את כפל הלשון "אנא ה' הצליחה נא".

השגת יעד מוגדר מראש

על הפסוק 'ויהי איש מצליח' מפרש הספורנו שיוסף היה 'משיג כל תכלית מכוון ממנו', כלומר שהצלחה משמעותה להגיע אל היעד המוגדר מראש, שאדם מצליח להשיג את התכלית אליה הוא שואף.

המלבי"ם מוכיח זאת מלשון הפסוק בעמוס "יצלח כאש", שההצלחה שהאש היא כאשר היא מכלה את העצים ושורפת אותם, כי לשון הצלחה היא על כל דבר שעושה את מלאכתו.

בניתוח של שורש המילה והמרכיבים שלה, הבסיס של המילה הוא צ.ל.ח שפירוש מעבר מצד לצד, כמו 'צליחת הירדן', וכמו שהמפרשים הביאו דוגמא נוספת מהלשון "ותצלח עליו רוח ה'".

לפי תפיסת ההבנה הזו, בניגוד לתפיסת ההצלחה המקובלת ש'איש מוצלח' פירושו אדם שבולט בהישגים שלו מעל לכולם, ההצלחה יכולה להיות אינדיבדואלית, כשאדם משלים ומביא לידי ביטוי את הכוחות והשליחות המיוחדת שלו.

מזל אלוקי

המדרש מפרש ש'איש מצליח' פירושו 'גבר קפיז' כלומר שיוסף 'דילג' מגדולה לגדולה ונתעלה בעילוי אחר עילוי, שלא לפי סדר והדרגה בצורה רגילה.

אדמו"ר הריי"צ מאריך לבאר שהלשון הצלחה הוא מזל אלוקי השורה במעשי האדם, כפי שניתן לראות במוחש שיש אדם שנוקט בתחבולות בהתחכמות יתירה ובכל זאת לא מצליח, ולעומתו אדם שעושה את הכלי לפרנסה ברמה הבסיסית ביותר, וזוכה להצלחה שלא על פי שכל והגיון כלל.

על מנת לזכות בהצלחה אלוקית זו, צריך האדם לעסוק בתורה, שכל מי שעוסק בתורה עניניו מצליחים.

ראו גם

• ברכה

קישורים חיצוניים

• מהי הצלחה?, מתוך הספר 'אנשי המילה' (אנגלית)