חמץ
חמץ מרמז על ישות והתנשאות, והמצה מרמזת על ביטול.
לכן מצוות מצה היא בלחם עוני דווקא, והגם שמותר לאכול מצה עשירה גם כן' יוצאים ידי חובה דווקא במצה שהיא לחם עוני.
הסיבה לכך היא מכיון שענין הביטול שבמצה מודגש בעיקר במצה שהיא לחם עוני, שזה גם המצה שישראל אכלו כשיצאו ממצרים.[1]
הערות שוליים
- ↑ לקוטי שיחות ח"א, פרשת שמות עמ' 120.