לדלג לתוכן

מוצאי חג השבועות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית

מוצאי חג השבועות, חל בארץ ישראל ביום ז' בסיון, ובחוץ לארץ ביום ט' בסיון. יום זה הינו כיום חג, ואסור להתענות בו.

על פי הסבר אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך[1] הטעם לכך הוא מכיון שלדברי בית שמאי אסור היה להקריב עולות ראיה ביום טוב עצמו מכיו שאין בהן צורך אוכל נפש, ולכן אסור לחל עליהם את יום החג, ועל אף שההלכה היא כבית הלל, בדבר זה נהגו הם כבית שמאי וכן נהגו כל ישראל.

מקורו של רבינו הזקן אינו ברור, והרבי[2] מסביר כי מקורו היא מהגמרא[3] שם מובא כי רבי טרפון אסר להספיד ביום זה, ומכך מוכח שבית הלל גם כן נהגו לטבוח ביום זה, שלולא כן לא היה רבי טרפון פוסק כבית שמאי.

לפי שיטת התוס' רי"ד הסיבה לכך שטבחו ביום זה הינו מפני שלא הספיקו להקריב את כל קרבנות הראיה בחג השבועות עצמו, ולא מפני שלא שחטו אותם, אם כי מלשון אדה"ז משמע שבית הלל נהגו כבית שמאי מפני סיבה הלכתית, ולא מכורח המציאות.

הסיבה לכך שאדה"ז אינו מקבל את שיטת התוס' רי"ד היא, מכיון שלא מסתבר שמפני דבר שנעשה מכורח המציאות יהפך יום זה ליום חג.

הערות שוליים

  1. ^ סימן תצ"ד סעיף י"ט.
  2. ^ לקוטי שיחות חכ"ח עמ' 24 (36)
  3. ^ חגיגה יח א.