תנא
התנאים היו חכמי התורה, ששנו את המשנה. המילה "תנא" משמעותה בארמית "שונה", שהרי הם שנו את המשנה.
רוב[1] שורש נשמתם של התנאים הוא בעולם בריאה[2], כי שורשה של המשנה עצמה, הוא ביצירה[3] והתנא שהוא "בעל המשנה" הוא מדרגה גבוהה יותר, בבריאה.
בדרך כלל המיקל שבתנאים שרשו מעולם העליון, ששם אין הפסד והיזק מיניקת החיצונים כל כך כמו למטה שמצטרכים לגדור ביותר, מסיבה זו אנו מוצאים שרבים מחשובי התנאים מקילים ביותר.
אך למרות שורש נשמתם הגבוה, אין הלכה כמותם, כי אחרי רבים להטות43 כתוב, כי רוב הדור מעולם שלמטה ושם הלכה דבירורים באופן אחר. ועל פי רוב הנשמות הגבוהות דמאד נעלה שבתנאים אין הלכה כמותו, כמו רבי מאיר ורבי אליעזר ורשב"י,</REF> חוץ ממוקצה דהלכה כמותו.</REF>