איסור יחוד
איסור יחוד הינו איסור על גבר לשהות במקום סגור יחד עם אשה שאינה אשתו, וכן איסור על אשת איש לשהות ב'יחוד' עם כל גבר (מלבד בעלה, וכן אביה ואחיה ובניה).
לענין איסור יחוד, המושג 'אשה' כולל כל בת, גם אם אינה נשואה, ובלבד שתהיה מעל גיל 3.
דיני האיסור
אסור לנער מגיל בר מצוה ומעלה להתייחד עם אשה מגיל 3 ומעלה. וכן לנערה מגיל בת מצוה אסור להתייחד עם איש מגיל תשע שנים ומעלה[1].
מדאורייתא האיסור הינו רק עם אשת איש או עם אחת מקרובותיו האסורה עליו מהתורה, אך חכמים אסרו גם יחוד אשה פנויה[2]. האיסור הוא מהתורה הוא גם על שהיה עם אחת מקרובותיו או כל אשה שאסורה עליו מדין איסור לאו בלבד (כגון פנויה האסורה עליו באיסור נדה), ומדרבנן אסרו לגבר להתייחד אפילו עם פנויה טהורה.
העונש על איסור זה הוא מכת מרדות, חוץ מהמתיחד עם אשת איש שאין מלקין אותו, כדי שלא להוציא לעז על בניה של האשה.
מותר לגבר להתיחד עם אשה אם בעלה בעיר כיון ש"אימת בעלה עליה", ויש אומרים שהיתר זה הוא דווקא אם עלול לבא בכל רגע[3]. ואם האשה היא קרובתו של המתייחד או שגדלה עמו, אסורה בייחוד אף אם בעלה בעיר כיוון ש"לבו גס בה". אבל לגבר לא מועיל שאשתו בעיר, ומותר לגבר להתייחד רק אם אשתו נמצאת יחד איתו ("אשתו משמרתו").
יחוד עם אשת איש
בשנת תנש"א התריע הרבי על הפירצה בה בת ואשה נוסעים עם נהג גבר במונית (טעקסי) בה עוברים לפעמים על איסור דאורייתא של יחוד. שהרי בשעה שהמונית עוברת במקומות שוממים שאין שם אנשים, נחשבת שהיית הגבר והאשה במונית לאיסור יחוד, הכרוך בעונש חמור.
גדולי הפוסקים מתייחסים לנושא[4] וקובעים כי אם נוסעים במקום שאין עוברים בו רבים, עוברים על איסור יחוד. לא זאת בלבד, אלא פוסקים אלו קובעים כי יש להחמיר גם בדרך שעוברים בה רבים, אם הוא באופן שקשה לראות מבעד לחלון את הנעשה במונית. בשעת הדחק יש להקל באופן האחרון, אך אין שום היתר לנסוע עם נהג מונית גבר במקומות מרוחקים מיישוב בני אדם.
כמו כן להורים ששאלו אודות אימוץ, אמר הרבי כי עליהם לקחת בחשבון שלא להיכשל באיסור יחוד של גבר עם ילדה מעל גיל 3 או באיסור של יחוד אשת איש עם הנער המאומץ[5] וחיבוק ונישוק, שהרי דין הילד המאומץ כדין זר.[6]
הערות שוליים
- ↑ משנה תורה להרמב"ם הלכות אסורי ביאה כב, י.
- ↑ סנהדרין כא, ב.
- ↑ רש"י בקידושין פא. ד"ה בעלה בעיר כתב שהוא כיוון שהאשה מפחדת שמא יבוא בעלה בכל שעה, אולם הרמב"ם כתב כי הטעם הוא "מפני שאימת בעלה עליה", וכן העתיק ב'שולחן ערוך'. בשו"ת שבט הלוי (שם) ביאר כי "אין זה משום פחד דלמא השתא חזי לה, אלא כל שהוא באותה העיר, לעולם פחדו עליה, והוא ענין רגש טבעי, שבהיותו קרוב, בעלותו עליה"
- ↑ שו"ת אגרות משה חלק ה' סימן פ"ב
- ↑ לקוטי שיחות חלק י"ב עמ' 193
- ↑ לקוטי שיחות חל"ז עמ' 197