מתג (לשון)

מֶֽתֶג

מֶתֶג (מכונה גם מאריך, מעמיד או גַּעְיָא) הוא אחד מסימני הניקוד, המורה על צורת ההגיה הנכונה של התיבה באמצעות קו מאונך קטן הממוקם תחת אחת מאותיות המילה אותה צריך להדגיש בהגיה.

פירוש השם 'מתג'

בלשון הקודש, משמעות המושג 'מתג' הוא פִּסת המתכת ששמים בפי הבהמה כחלק מהרסן; אל המתג מתחברות המושכות בכדי לנהוג באמצעותו את הבהמה.

בהשאלה, סימן ה'מתג' המונח תחת המילה, מעכב את ההגיה שלה שתהיה מודגשת יותר.

כדי להבדיל בין הסוגים השונים של המתג, הוא קיבל במרוצת הזמן כינויים נוספים: כשהמתג מופיע באות המנוקדת בשבא נקרא 'געיא', וכשהוא מופיע באות המנוקדת באחת משאר התנועות, נקרא מאריך.

השימוש העיקרי

הצורך במתג קיים לרוב במילה בת שלוש הברות או יותר, בעיקר כאשר בדרך כלל היא נקראת במלרע, וההברות הראשונות עלולות להיקרא במהירות, בצורה שתבליע חלק מהן והן לא יישמעו כיאות. במקרה כזה יבוא מתג תחת אחת ההברות הראשונות, בדרך כלל הראשונה במילה, לסימן שצריך להפסיק מעט בקריאה לפני ההברה הבאה, וכתוצאה מכך היא תישמע היטב כראוי. ההברה שתחתיה המתג הופכת להברה מוטעמת הטעמה משנית, כלומר הטעמה פחות חזקה ביחס להטעמה העיקרית שבמילה (בהברה בה מופיע הטעם מטעמי המקרא).

להלן דוגמאות לשימוש במתג אחד במילה (המתג תחת האות המודגשת): שַֽׁעַטְנֵז, לִרְצֹֽנְכֶם, תֹּֽאכְלֶנּוּ. במילה שעטנז למשל, יקרא הקורא את ההברה הראשונה - "שַ" - מעט יותר ארוכה מאלו שאחריה, אך פחות ארוכה מן ההברה האחרונה - "נֵז" - המוטעמת.

במילה ארוכה במיוחד ניתן למצוא שני מתגים. לדוגמה: מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶם, וּֽלְאֶבְיֹֽנְךָ.

פעמים רבות בא מתג לפני אחד החטפים, במטרה למנוע חטיפת יתר של ההברה החטופה. כך למשל במילים: וַֽאֲשֶׁר, לְאַֽהֲבָה, אַֽחֲרֵי, נַֽעֲרָה.

למתג השפעה רבה על הגיית המילה, מלבד ההפסקה הקלה בקריאתה. לעיתים הוא גורם לשווא שאחריו להיקרא כשווא נע, כאשר לולא המתג היה השווא נח. כך למשל במילה "וּֽלְהַבְדִּיל", או במילה "וּֽבְשָׁכְבְּךָ" . בלעדי המתג היה השווא שאחרי השורוק שווא מרחף, ועל ידי המתג - שגרם להפסקה קלה בקריאה - הפך השווא לשווא נע, ככל שווא בראש הברה. (אבל יש לציין שלדעת אחרים, אלה דוגמאות של "מאריך כבדה" והשווא אינו הופך לשווא נע.

בחסידות חב"ד

על קריאת התורה של אדמו"ר הזקן מסופר שצדיקי הדור הביעו את התפעלותם מכך ש"הוא היה כולו למעלה, ולא החסיר אפילו מתג אחד למטה", ומכך ש"הוא כיוון את כל כוונות הרמ"ק והאריז"ל ולא טעה באף מתג".

בעבודת השם

ראשית החינוך היא דוגמת המתג, שהאדם צריך לדחות ולרסן את הנטיה הטבעית שלו, בדוגמת המתג שנותנים בפי הסוס שמכריח אותו לשמוע בקול המנהיג שלו.