יששכר בער מליובאוויטש
רבי יששכר בער מליובאוויטש, היה המלמד של אדמו"ר הזקן, ידידו וחבירו אצל המגיד ממזריטש, ואח"כ אצל רבי מנחם מנדל מויטבסק, ולאחר מכן נעשה חסידו, אבל אדמו"ר הזקן היה מכנהו גם אח"כ בשם "רבי" בענווה.[1].
כאשר זקן תלמידי המגיד, הרה"ק רבי מנחם מנדל מויטבסק שהה בעיר טבריה, הוא מינה כמנהיגי חסידיו ברוסיה את רבי יששכר דוב ואת אדמו"ר הזקו.
שניהם שלחו יחד מכתבים שונים לרמ"מ, במכתב משנת תקמ"ד מזכיר רמ"מ כי שניהם כתבו לו אגרת בקובלנא על המצב הנחות בפרנסה של אנ"ש ברוסיה.[2]
רבי מנחם מנדל מכתיר את שניהם בתוארים מופלגים:
חכמי חרשים ונבוני לחשים גדולי העצה מפורסמים בתורה וביראת השם, כל ימיהם חריפים ושנונים וותיקים ותמימים, כבוד מו"ה יששכר בער סג"ל מ"מ דקהילת ליובאוויטש וכבוד הרב מו"ה שניאור זלמן, ה' ישמרם ויהיה שמם לעולם כו' אשר בעזרת ה', טובם מרב טוב הגנוז והצפון להאיר עיניהם ולהחיותם ועצתם אמונה ופעולתם אמת". בנוסף לשניהם מזכיר רממ"מ גם את רבי ישראל פוליצקר כאחד ממנהיגי העדה.[3]
