עלמא דחירו
עָלְמָא דְּחִירוּ (עולם החירות) הוא כינוי לבינה, ומבטא את הבחינה שלה כפי שהאור מאיר בגלוי בלי הגבלות למעלה מהמציאות כפי שהיא מחולקת לפרטים.
מקור הביטוי וביאורו[עריכה | עריכת קוד מקור]
מקור הביטוי הוא מספר הזוהר[1], ומשמעות הדברים שם הוא שכאשר יש דין והגבלה, אין הדבר יכול להיקרא 'עולם החירות', ודווקא כשהאור האלוקי מאיר בגלוי כפי שהוא, מתבטלים ממילא כל ההעלמות וההסתרים וההגבלות, והמציאות 'משתחררת' מכל מה שמגביל ומסתיר[2].
ספירת הבינה מכונה בשם זה מכיון שכאשר מאירה הבינה לא שייכת יניקת החיצונים. רק כאשר נעלמת הבינה ומאירים בהתגלות רק המידות, יכולים להסתעף ענינים שליליים ומידות לא טובות; ולכך רומז הפסוק "לא יחפוץ כסיל בתבונה (בינה), כי אם בהתגלות לבו (מידות)"[3].
בדוגמת הענין כפי שהוא באלוקות, כך גם אצל האדם שנברא בדומה להקדוש ברוך הוא, כח הבינה מסמל את החירות האמיתית, היות ששאר הכוחות הם מוגבלים בפרטים שונים, ואילו דווקא כח השכל שעיקרו הוא הבינה - שבאמצעות ההתבוננות והעמקה שכלית של האדם, יכול הוא לתפוס את הדבר ולהתחבר אליו בצורה אמיתית כפי שהוא, וכח זה הוא גם המקור לבחירה חופשית, שאדם בן חורין לעשות מה שנכון לפי האמת ולא לפי נטיית הלב שלו.
גם בסדר הפרשיות שבתפילין, כח הבינה הוא כנגד פרשת והיה כי יביאך בה מוזכרת יציאת מצרים, היות שענינה של הבינה הוא עולם החירות[4].
הקשר עם שנת היובל[עריכה | עריכת קוד מקור]
במאמרי חסידות רבים מתקשר מושג זה עם שנת היובל (שאף היא השנה החמישים שרומז לחמישים שערי בינה), בה כל הקרקעות והעבדים משתחררים - עולם של חירות[5]
אדמו"ר הצמח צדק מביא[6] שכח הבינה מוזכר בפסוק בקשר עם לימוד התורה אצל בני שבט יששכר, "ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים"[7], שהוא ראשי תיבות יובל, כי על ידי כח הבינה, ובפרטיות - על ידי לימוד התורה בכח זה, מגיעים לבחינת החירות האמיתית, בחינת יובל.
הערות שוליים
- ↑ חלק ב' קפו, א (פרשת תצוה: "תָּא חֲזֵי, מִיּוֹמָא עִלָּאָה הֲווֹ אִלֵּין יוֹמִין קַדְמָאִין, רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, מַאן דָּאִין דִּינָא דְּעָלְמָא, דְּהָא דִּינָא לָא אִשְׁתְּכַח בְּהַאי עָלְמָא, אֶלָּא מִדִּינָא תַּתָּאָה, (סא רזא) דְּדָא (ישעיה נד) אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא. דְּאִי תֵּימָא דִּינָא דְּעָלְמָא דָּאִין לְעֵילָּא, אִי הָכִי לָא אִתְקְרֵי עָלְמָא דְּחִירוּ, עָלְמָא דִּנְהִירוּ דְּכָל עָלְמִין. עָלְמָא דְּכָל חַיִּין, עָלְמָא דְּכָל חִירוּ. וְאִי תֵּימָא מִדִּינָא דְּיִצְחָק. אִי אִיהוּ אִתְּעַר דִּינָא לְגַבֵּי הַאי עָלְמָא, לָא יַכְלִין כָּל עָלְמָא לְמִסְבַּל, דְּהַהוּא אֶשָּׁא תַּקִּיפָא עִלָּאָה, לָא אִית מַאן דְּסָבִיל לֵיהּ, אֶלָּא אֶשָּׁא דִּלְתַתָּא, דְּאִיהוּ אֶשָּׁא דְּסָבִיל אֶשָּׁא".
- ↑ משמעות הזוהר שם, וראה בדומה לכך בלקוטי שיחות חלק ז' שיחה א' לפרשת בהר סעיף ד'.
- ↑ לקוטי תורה מסעי צ, א.
- ↑ ביאור אדמו"ר הצמח צדק בסדרך מצוותיך מצוות תפילין יח, ב.
- ↑ לקוטי תורה דרושים לראש השנה ס, ב.
- ↑ אור התורה במדבר א' דרושים לחג השבועות והיה אמונת עתיך, עה.
- ↑ דברי הימים א' יב, לג.