תומכי תמימים לוד

ישיבת תומכי תמימים שבשיכון חב"ד לוד נוסדה בתחילת חודש שבט בשנת תש"ט.

יום אחד הגיע זושא וילימובסקי ללוד וראה בניין בן שלוש קומות ששימש בעבר כבית מלון קטן. הבניין היה סמוך לבתים בהם התיישבו המשפחות החב"דיות בשכונה, ובעיניו זה התאים בדיוק לצרכי הישיבה.

הוא לא התייעץ ולא תיכנן כיצד ומה לעשות; הוא פשוט נכנס לבניין, הביא עמו מנעול גדול, נעל את דלת הבניין וקבע עובדה - כאן תהיה ישיבת "תומכי תמימים".

כעבור שבועיים הגיעו אל הבניין שני פקידי סוכנות. אלה הביעו תדהמתם ממה שעיניהם רואות, שכן בנין זה היה מיועד להיות מרכז קליטה לזוגות צעירים.

הפקידים פנו אל ר' זושא שישב באותה עת במשרדו באחד המבנים ליד תחנת הרכבת.

"אתה מנהל הישיבה?"

"כן".

"מי נתן לך רשות להקים ישיבה בבניין שאינו שייך לך? הלא בנין זה מיועד למרכז קליטה מטעם הסוכנות?"

"את האישור לכניסה קיבלתי מהמושל הצבאי", ענה בקור רוח. פקידי הסוכנות ביקשו לראות את האישור, אך הוא אמר להם שהאישור נמצא במקום, והזמינם בביטחון רב לבוא אחריו כדי לראות את האישור. כששמעו את נימת הדיבור הבטוח, וראו את נכונותו להביא את המסמך, וויתרו ואמרו לו "אין צורך, אנו מאמינים לך", ועזבו את המקום.

כך נוסדה ישיבת "תומכי תמימים" המרכזית בלוד, אותה ניהל ר' זושא מחודש שבט תש"ט עד תשרי תשי"א, אז עברה לידיו של הרה"ח ר' אפרים וולף. בישיבה זו למדו ולומדים, אלפי תמימים במשך השנים.