משתמש:מוישי כהן/בלע המוות לנצח
הרב אורי יהודה כהן (תר"ע - כ' כסלו תשס"א) שימש כראש הקהילה היהודית ברוטרדם אחרי המלחמה ופתח ישיבה ו"חדר" בהולנד ועסק רבות בהצלת יהודים בשליחות הרבי
תולדות חיים
הרב אורי יהודה כהן נולד בשנת תר"ע לאביו הרב אברהם אריה הי"ד בעיר המבורג שבגרמניה. בצעירותו למד בישיבה בפרנקפורט שם שהה עד עלות הנאצים לשלטון אז היגר לעיר רוטרדם בהולנד שם פתח מפעל לגבינות, מספר שבועות לפני פרוץ מלחמת העולם השניה נשא את רבקה יעקובסון - בתו של מזכיר הקהילה היהודית ברוטרדם
אוכל כשר במלחמה
ביום ב' אייר ת"ש פלשו גייסות הגרמנים להולנד. חמשה ימים לאחר מכן הולנד כולה היתה כבר בשלטון נאצי. הרובע היהודי נהרס בהפגזות הכבדות, וכעבור זמן קצר החלו הגזירות. היהודים חויבו להירשם במשרדי הגסטפו, עסקים יהודיים הוחרמו, הנסיעה בתחבורה הציבורית נאסרה על היהודים והקניה בחנויות הותרה רק לשעות ספורות, גזירות אלו ואחרות הציקו ליהודי הולנד, אבל לר' אורי היתה באותם ימים דאגה חשובה יותר: השחיטה נאסרה, ומה היהודים יאכלו? בצעד נועז שכר בית ברובע בו שכנו משרדי הנאצים. הבית היה ממוקם בין משרדי הצי הגרמני, לבין משרדי ארגון הנשים הנאציות. פעמיים בשבוע הביא ר' אורי שוחט למקום ששחט כמות מספקת של עופות עבור יהודי רוטרדם. גטאות לא הוקמו ברוטרדם, אך במשך שנתיים סבלו היהודים מגזירות קשות. בט"ז אב תש"ב קיבלו אלפיים מיהודי העיר זימון להתייצב בככר העיר, מעטים הסתתרו, אבל רובם הגיעו לכיכר, ממנה נשלחו למחנות "עבודה" שלא היו אלא מחנות השמדה בגרמניה, לאחר כמה משלוחים, נותרו יהודים מעטים בלבד ברוטרדם, ביניהם ר' אורי, רעייתו ובתו התינוקת.
הנאצים בעקבותיו
בשנת תש"ג נולד לו בן נוסף שנפטר כעבור כמה שבועות. ר' אורי בא בדברים עם אזרח הולנדי שהעביר את הגופה לשומר בית החיים, וכך הובא התינוק לקבורת ישראל. תקופה קצרה עברה מאז נפטר התינוק, ובאחד הימים התדפקו אנשי הגסטאפו על דלת ביתו של ר' אורי. הם ביקשו את הילד של משפחת כהן. ר' אורי ענה שהילד נפטר. אחד השוטרים ההולנדיים הציע לקחת את הבת, אולם הגרמנים כידוע מסודרים מאוד, והם אמרו שברשימה שלהם נכתב ילד ולא ילדה, וכך הסתלקו לדרכם. ר' אורי ואשתו הבינו שמסוכן מדי להמשיך להחזיק את הבת הפעוטה בבית, והם מסרו אותה מיד לידידים גויים שאימצו אותה עד סיום המלחמה.
בפעם הראשונה שבאו אנשי הגסטפו לביתו, אמר להם – כשהוא מעמיד פנים עצובות: "חבל על היינות הטובים שיש לי בבית". הגרמנים נרמזו, וכעבור שעה קלה שכבו בביתו בגילופין, ור' אורי ואשתו נמלטו על נפשם. בפעם אחרת הגיעו הגרמנים לביתם. עוד הם דופקים בדלת, ארזו ר' אורי ורעייתו במהירות את מיטלטליהם, נכנסו לחדר פנימי, משם למרפסת וממנה עברו לדירה סמוכה, ונעלמו מהאזור. גוי הולנדי בעל לב-טוב שהיה בקשרים טובים עם קצינים נאצים, היה מגלה ליהודים את מי הגרמנים רוצים ללכוד בזמן הקרוב, לילה אחד נודע לר' אורי שבעוד שעה קלה יגיעו הגרמנים לביתו. הוא ואשתו יצאו מיד את דירתם במנוסה. הם לא הספיקו לרדת במדרגות הבנין, כשמולם התייצבו אנשי הגסטפו שתבעו לדעת היכן גרים משפחת כהן. ר' אורי לא היסס והראה להם על אחת הדירות בבנין. כשהגרמנים עלו במדרגות, נסו ר' אורי ורעייתו על נפשם... בשעת לילה הגיעו לבית ידיד גוי מקומי. ר' אורי אמר לו בתקיפות: "אין לך ברירה, אני נשאר כאן הלילה עד הבוקר. אם אשאר לאחר מכן, זכותך למסור אותנו למשטרה". בשעת בוקר מוקדמת עזבו בני הזוג את הבית ונדדו ממקום מסתור למשנהו, עד שהצליחו למצוא גוי שהסכים להסתירם לזמן ארוך תמורת בצע כסף. בדירה זו חיו עד לסיום המלחמה.
יותר משעסק בהריגת הנאצים, התעסק ר' אורי בהצלת יהודים. הוא טרח בזה תוך סיכון עצמי ומסירות נפש עצומה. בימי המלחמה, דאגו הנאצים להרוס את בתי הכנסת ברוטרדם, אולם המרתף של בית הכנסת המרכזי, נשאר עומד על תילו כיוון שהיה מבנה חזק במיוחד. במרתף שכן ארכיון הקהילה היהודית בו תעודות רישום הנישואין של הקהילה, וכן כתרים של ספרי תורה, עם חפצי ערך רבים נוספים. הנאצים נעלו את המרתף במנעול פשוט משום שלא חלמו שמאן-דהו יעז להכנס למרתף ללא רשותם. אולם ר' אורי היה נועז מאוד. הוא ניצל את עובדת היותו יליד גרמניה, דובר גרמנית רהוטה ולבוש באופנה הגרמנית, והקפיד תמיד להסתובב ברחובות רוטרדם כשתחת בית שחיו עיתון בשפה הגרמנית. משום כך יכל להסתובב ברחובות העיר ללא פחד ולהגיע עם חבר אל המרתף ולרוקן את תכולתו. הוא הבין את החשיבות בתעודות הנישואין של הקהילה, ומסר אותו למשמרת בארכיון העירייה. למרות שראש העיר היה ממונה מטעם הנאצים, הסכים מנהל הארכיון להשאיר את הארכיון למשמרת ברשותו. את כתרי הספר תורה וחפצי ערך אחרים מכר בשוק השחור, ובתמורתם שילם שכר לגויים שהסתירו יהודים ובמקביל החל בחלוקת מזון ליהודי העיר. מידי בוקר יצא לרחובות העיר רכוב על אופניים של חלבן; "כדי החלב" שלו היו מלאים בחבילות מזון אותם חילק, וכך הציל בכל יום כשלוש מאות משפחות יהודיות מחרפת רעב!... באותם ימים פנתה אליו נערה יהודיה בבקשה למצוא לה מקום מסתור. הנערה סיפרה כי היא באה בקשרי שידוכין לפני פרוץ המלחמה, וכעת חתנה מתחבא במרתף מסויים, אבל היא, כמובן, לא יכולה לגור עם חתנה, ולכן היא מבקשת מסתור במקום אחר... ר' אורי כהרגלו חשב על רעיון נועז ביותר. הוא דאג להעמיד חופה, ולקדש את שני הצעירים, וכך מצאה לה הכלה מקום מסתור אצל חתנה
זמן המלחמה הנוראה, נותרו מספר יהודים שהסתתרו ברוטרדם, והם היו זקוקים לעזרה מיידית, כמו תשלום לגויים שהסתירו אותם, וכן אוכל, לשם כך שיתף ר' אורי פעולה עם המחתרת הקומוניסטית שלחמה בנאצים. חברי המחתרת סיפקו לו תלושי מזון כדי שיחלקם ליהודים הרעבים, והוא מצידו העביר למחתרת מנגנונים להפעלת מטעני נפץ. הוא אף הגה רעיון נועז להשגת נשק מדים ומסמכים של חיילים נאציים. מספר ר' יוחנן ספרנאי מכפר חב"ד: "ר' אורי ביקש מבעל קונדיטוריה מידידיו, להכין שני סוגי בונבוניירות שוקולד; באחד מהם הכניס רעל חזק במיוחד, וכן סוג נוסף, 'רגיל', שנעטף בצבע אחר. בונבוניירות אלו מסר ר' אורי לאנשי המחתרת ההולנדית. נערות הולנדיות צוידו בבונבוניירות הללו משני הסוגים, והן יצאו לטייל עם חיילים גרמנים.
"במהלך הטיול עם החייל הגרמני, הוליכה הנערה את החייל למקום מוסכם על אנשי המחתרת, שם הציעה לו בונבוניירה; היא אכלה את הבונבוניירה הרגילה, ואילו לחייל הגרמני נתנה בונבוניירה מורעלת. תוך דקות ספורות, נפל הגרמני ללא רוח חיים ואנשי המחתרת שהמתינו לא הרחק, פשטו את מדיו, לקחו ממנו את המסמכים והנשק, זרקו את הגופה לתעלת מים והסתלקו מהמקום. "כך נהרגו עשרות חיילים גרמניים, ור' אורי קנה את ליבם של אנשי המחתרת שמצידם סייעו לו להגיש עזרה בהסתרת יהודים. סיפור זה שמעתי מר' אורי בעצמו" - חותם ר' יוחנן ספרנאי את סיפורו.