יוסף תומרקין
הרב ר’ יוסף בן הרב ר’ אליהו תומרקין ז”ל, נולד ביום י”ח טבת, בשנת תקע"ט, בעיר דובראוונע. אביו הנ”ל שהיה למדן גדול, “חסיד” מאנשי חב”ד ובן למשפחה מיוחסת, חינך את בנו יוסף - שעוד בילדותו הצטיין בכשרונותיו הנפלאים - על דרכי התורה והחסידות החבדי”ת.
עוד בהיותו צעיר לימים נתפרסם שמו של הרב ר’ יוסף בתור גדול בתורה והיה תלמיד מובהק של הגאון המפורסם בדורו ר’ נחמיה מדובראוונא זצ”ל, מחבר ספר “דברי נחמיה”, ובספר זה נדפסו הרבה חדושי תורה מתלמידו ר’ יוסף.
מלבד גדלו בתורה, היה גם חסיד נלהב ובעל נשמה גדולה והיה מקורב לאדמו"ר הצמח צדק נ”ע, אשר - למרות היותו צעיר לימים - שאל את חוות-דעתו בעניני הלכה ובפרט בעניני עגונות. כמעט כל גדולי הדור של זמנו, וביניהם גם האדמו”ר מהרי”נ מנעזין נ”ע, היו מריצים את מכתביהם אליו בעניני הלכה למעשה. תשובותיו היו תמיד עמוקות וגאוניות, נאמרו בשכל הישר עד להפליא ונחשב כפוסק אחרון בדורו. כתבי החדושי-תורה שלו, שיש להם ערך גדול, נמצאים בכת”י ועד היום לא זכו לראות את אור הדפוס מפני סיבות שונות.
יחד עם גדולי דורו המפורסמים, ר’ פרץ חן מצ'רניגוב ור’ שניאור זלמן מלובלין זצ”ל, נתן גם הוא את הסכמתו על הדפסת הספר “לקוטי תורה” של אדמו”ר הזקן.
גם על הספר “קב ונקי” ועל הספר “תיו יהושע” ישנן הסכמותיו של הרב ר’ יוסף.
רבנותו
רבנותו הראשונה הייתה בעיר סוראז, ואחרי פטירתו של הגאון ר’ אהרן ז”ל - חתנו של אדמו”ר האמצעי - שהיה אב”ד בעיר קרמנצ'וג המהוללה בגדולי תורה וחסידי חב”ד, נתקבל במקומו - בעצתו ובהסכמתו של האדמו”ר בעל הצ”צ - הרב ר’ יוסף הנ”ל.
כל ימיו נהל את עדתו ורבנותו ביד רמה והשתתף בכל עניני וצרכי העיר. באהבת אב, דאג בעד בני עדתו והרבה לעשות צדקה וגמ”ח. הוא היה מכניס אורחים וביתו היה פתוח לרווחה לפני כל עובר ושב. כשהיו מזדמנים לביתו אורחים ת”ח שמח מאד ובעצמו היה משרת לפניהם.
מצוות פדיון-שבוים הייתה חביבה עליו, עד מסירות נפש ממש. כל ימיו שכהן בתור רב בעיר קרמנצ’וג, לא לקחו לעבודת הצבא מצעירי היהודים שבעיר. הרב ר’ יוסף היה נותן תמיד פדיון נפשם בכסף מלא ומשחרר אותם. למטרה זו, יסד חברה “פדיון שבוים” מעשירי ונכבדי העיר והוא היה היו”ר שלה. אנשי העיר, בראותם את מסירות נפשו של רבם למצווה זו, עזרו על ידו בכל נפשם ומאדם ונתנו לו מכספם כמה שקצב לכל אחד, כי דבריו היו נשמעים כחק וכגזרה שאין להרהר אחריהם.
תפלתו היתה תמיד בכוונה ובהתלהבות יוצאת מהכלל - מעומק לבו ונפשו, ופחד גדול היה תוקף את האנשים שנמצאו במחיצתו בעת התפלה.
אחרי פטירתו של אדמו”ר הצ”צ היה הרב ר’ יוסף מאלו שנטו אחרי אדמו"ר המהר”ש.
פטירתו
בימי חג השבועות בשנת תרל"ד, ביקר הרב ר’ יוסף בעיר ליובאוויטש אצל האדמו”ר מהר”ש נ”ע. בעת פרידתו מהאדמו”ר אמר לו שנוסע הוא לביתו דרך קיוב, מפני שברצונו להתראות עם אמו. האדמו”ר מהר”ש בקש ממנו שיסע ישר לקרמנצ’וג ולא דרך קיוב וחזר על בקשתו פעמים אחדות. גם כשהרב ר’ יוסף כבר ישב בעגלה מוכן לנסיעה, יצא האדמו”ר החוצה ובקשו עוד הפעם שלא יסע דרך קיוב. אך מצות כבוד אם שהיתה חשובה מאד בעיניו גברה על בקשת האדמו”ר ונסע דרך קיוב, וביום כ"ג תמוז תרל"ד, בהיותו בקיוב, נפטר באופן פתאומי בבית אחותו ומקום מנוחתו בהעיר קיוב.
