אליעזר קובלנוב
הרב אליעזר קובלנוב (י"ח אלול תרנ"ט-י"ז טבת תשל"ב) היה גביר חסידי מאנשי קהילת חב"ד בנעוועל ובלנינגרד, מאסורי 'תיק 206'
תולדות חיים
נולד בי"ח אלול תרנ"ט בנעוועל לאביו ר' חיים ולאמו מרת מוניא[1] קובלנוב.
כשהגיע לגיל גיוס, הועילה לו ברכתו של אדמו"ר המהר"ש לסבו ר' נתן קרפיל שבניו ובני בניו לא יתגייסו לצבא.
בהגיעו לגיל נישואין, התחתן בשנת תר"פ עם רעייתו מרת עלקא, בת צימעלע ור' חיים קופרמן, שהיה ירא שמים ואיש צדקה וחסד.
היה ידוע כפיקח ונמרץ, והצליח מאוד בעסקים, ובין השאר סחר בפרות אותן רכש ברודניא, ליובאוויטש וליאזנא, ומוכר אותם בלנינגרד, וחלקם היה שוחט ומכשיר לפני ששולח[2]. במסגרת עיסוקו במסחר, נסע הרבה ללנינגרד וזכה לבקר פעמים רבות אצל אדמו"ר הריי"צ, ובתקופות מסויימות היה אצל הרבי אף פעמיים בחודש, וזכה לקבל מהרבי עצות רבות.
בשנת תרצ"א עזב את נעוועל, לאחר שאנשי המשטרה החלו להציק למשפחה ופרצו לדירה פעם אחר פעם כשהם שוברים רהיטים ומחרימים רכוש, ועוצרים את האבא ומשליכים אותו לכלא.
בלנינגרד הפסיק לעסוק במסחר והחל לעבוד כפועל יום בבית חרושת למכשירי חשמל והצליח לאגד קבוצה שהתחמקה באופנים שונים מעבודה בשבתות, אך גם בלנינגרד המשיכה המשטרה החשאית לחשוד בו שהוא עוסק במסחר ולרדוף אותו, ובשנת תרצ"ב הושלך שוב למעצר, וישב באותו תא יחד עם ר' שמואל נימוטין במשך 42 ימים.
דאג כל השנים לחינוך יהודי לילדיו, והביא לביתו על חשבונו מלמדים פרטיים שילמדו עמם, ביניהם היה גם ר' מיכאל דבורקין שלן בביתם שנה שלימה בשנת תרצ"ג, כשבני הבית מסכנים את חייהם בכך כיון ששהותו בעיר היתה לא חוקית.
בזמן מלחמת העולם השניה נדד עם משפחתו לאלמא אטא, הרחק מהחזית, ועם סיומה של המלחמה, חזרו בשנת תש"ו ללנינגרד.
בכל מקומות מגוריו, היה ביתו מקום כינוס להתוועדויות חסידיות, הוא אירח בהרחבה את כל מי שנזקק לעזרה אפילו בתקופות הקשות ביותר, והילדים ידעו תמיד שאת המנות היפות עליהם להשאיר לאורחים, ואילו הם יאכלו את המנות הפחות יפות.
לאחר המלחמה, בעצת הרב לובנוב רבה של לנינגרד, הקים איטליז כשר בשותפות עם ר' פרץ ברזין.
בשבת פרשת חיי שרה כ"ד חשון תשי"א כאשר שהה בפינסק לרגל עסקיו, נעצר בעקבות הלשנה, ולאחריו נעצרו עד עשרות חסידים שהיו קשורים עם קהילת חב"ד בלנינגרד. האשמה העיקרית שיוחסה לו, היתה נסיון בריחה לא חוקי מרוסיה.
לאחר חמש וחצי שנים של מאסר וגלות, בקיץ של שנת תשט"ז שוחרר יחד עם כל בני משפחתו.
נפטר בלנינגרד בי"ז טבת תשל"ב לאחר שלקה בלוקמיה חריפה.
לאחר פטירתו עלתה רעייתו לארץ הקודש, שם נפטרה בט"ו אייר תשמ"א.
משפחתו
- בנו, ר' מנחם מענדל קובלנוב (נולד בחודש ניסן תרפ"א, נפטר בכ"ד אייר תשנ"ט)
- בנו, ר' נתן קרפיל קובלנוב
- בתו מרת חיה רעיית ר' בן ציון סוכרנקו (נולדה בחודש שבט תרפ"ג, נפטרה בכ"ח תמוז תשנ"ט)
- בתו מרת ליבא, רעיית ר' מיכאל גולנד[3] (נולדה בחודש ניסן תרפ"ד, ונפטרה בכ"א כסלו תשנ"ב)
- בתו מרת שטערנא רעייית ר' אברהם בודינצקי (נולד בחודש חשון תרפ"ח)
לקריאה נוספת
- זכרונות קובלנוב - מדור לדור, בני ברק תשס"ב
הערות שוליים
- ↑ בס]פר משפחת קובלנוב עצמה מופיעה סתירה, כאשר בעמוד 12 שמופיעה תמונתו כתוב ששם אמו מוניא, ובעמוד לאחר מכן בעץ המשפחה מופיע ששם אמו היה עלקא.
- ↑ תקופה מסויימת בשנת תרפ"ו, היה שולח מידי יום 16 טון בשר ללנינגרד.
- ↑ היא התחתנה עוד קודם המאסר ואף נולדה להם בת בשם מרינה, אך שלושה חודשים לאחר המאסר גירשה אותה בעלה והתחתן עם אישה אחרת, ולאחרי השחרור לא יכלו כבר לחזור ולהתחתן והוא התנכר אליה וגידל לבדו את הילדה ומנע קשר עמה, והיא פתחה דף חדש והתחתנה בזיווג שני עם מיכאל גולנד, שהיה מנהל של מספר בתי חרושת בנעוועל ועזר להרבה יהודים להתחמק מעבודה בשבתות ולהשתחרר מהצבא האדום. בזמן מלחמת העולם השניה העניק ליהודים סוסים ועגלות על מנת שיברחו מהנאצים, ביניהם ר' מאיר חרלוב ור' מאיר איטקין]]. התחתן בשנת תשי"ז עם מרת ליבא, ונולד להם בן בשם יהודה לייב, ובשנת תשל"ד עלו לארץ הקודש. בעלה מיכאל נפטר בכ"ט אלול תשמ"ז, ונטמן בבית העלמין סגולה בפתח תקווה (מיכאל ב"ר יוסף).