פורטל:נשיאי חב"ד/מבוא
המשימה הכבירה, לגלות לעם ישראל ולעולם כולו את האור הגדול של פנימיות התורה, הופקדה על ידי בורא העולם בידיו של מורנו הבעל שם טוב, הנשיא הראשון של החסידות הכללית. הוא היה מקור ההשראה והכתובת הבלעדית לכל יהודי שרצה להצטרף לדרך מופלאה זו בעבודת ה'.
את מקומו מילא לאחר הסתלקותו תלמידו הגדול המגיד ממעזריטש, אשר צעיר תלמידיו - אדמו"ר הזקן - קם והיה לנשיא הראשון של שיטת חסידות חב"ד – חוליה ראשונה בשושלת שהאירה את העולם במשך שבעה דורות, עד לנשיא דורנו השביעי כ"ק אדמו"ר.
הרבי הוא ראשה ולבה של החסידות, מקום מושבו של הרבי הוא מרכז החסידות, עיסוקו של הרבי הוא עסקה של החסידות ושל כל אחד מהחסידים. בכל מושבות פזוריהם נשואות לבותיהם של החסידים אל מרכז החסידות, מקום מושבו של הרבי. ואף שם סובב הולך הכל סביב הליכות בית הרב. סביב אלה נשזרה ההסטוריה החב"דית מדור לדור.
בחסידות הכללית מתבטאת כל עבודת החסיד באמונה והתקשרות לרבי, חסידות חב"ד התובעת עבודה אישית פנימית, דורשת את אותה פנימיות גם ביחס להתקשרות לרבי, זאת כמובן בנוסף לאמונה הלוהטת והביטול הבלתי מתפשר. כך שבנוסף לדמותו הרוחנית הקורנת, עצותיו, הדרכותיו, ברכותיו והמופתים שנפעלים על-ידו, הרי בחסידות חב"ד מתוסף מרכיב מרכזי באישיותו של הרבי: מקור בלתי נדלה של התגלות פנימיות התורה, על ידי אמירת וכתיבת מאמרי דא"ח. וההתקשרות אליו נעשית באמצעות לימוד תורתו.
ענינו העיקרי של נשיא החסידות הוא חיזוק החסידות ומוסדותיה והדרכת החסידים, וכן בהרחבתה והפצתה לכל חוגי היהדות. בנוסף לכך, בתור נשיא כלל-ישראל, עומד הנשיא בפרץ בעת הצורך גם על עניני היהדות בכלל, לימוד התורה וקיום המצוות והחינוך הכשר.