הגאון מווילנא
הגאון רבי אליהו בן שלמה זלמן קרמר מוילנא (נולד בט"ו ניסן ת"פ - נפטר י"ט תשרי תקנ"ח), מגדולי הדור בליטא בתחילת התייסדות החסידות ומראשי ההתנגדות לחסידות.
תולדות חייו
הגר"א נולד בעיירה סעלץ שבליטא, כבר בצעירותו נודע כעילוי ובגיל 6 דרש בבית המדרש דרשה בדרך הפלפול והפליא את השומעים.
לאחר חתונתו יצא הגר"א לגלות כמנהג באותם שנים, בה התהלך בעילום שמו על מנת שלא לקבל כבוד, מפני שכבר נודע בעולם כעלוי וגאון.
לאחר שנים מספר התיישב בוילנא, שם היה לומד בבדידות רוב שעות היממה, ומאוחר יותר הנהיג את ה'קלויז' המפורסם.
ההתנגדות לחסידות
עם התפשטות תורת החסידות, קמו לה מתנגדים בטענה אשר החסידות מביא חלישות ביראת שמים ואף מעודדת ביטול מצוות כתיקונן. סיבת ההתנגדות שורשה, בפחד מפני משיח השקר שבתאי צבי ששאריות תלמידיו עדיין המשיכו לפעול באירופה. המתנגדים חששו שהחסידות היא המשך לשבתאות.
אנשים בוילנא בעלי השפעה העידו בפני הגר"א שהחסידים ביטלו את הצומות, רוקדים במעורב וכופרים באמונה. הגר"א שלא היה מודע באופן אמין למתחולל בעולם - הוציא כמתבקש חרם כנגד החסידים בו הוא מגדירם כמינים וכופרים. בעקבות חרם זה החלו הרדיפות האיומות כנגד החסידות, עד שנאלצו כל גדולי החסידות באותה תקופה - תלמידי המגיד לברוח מבתיהם אל המגיד ממעזריטש.
מיד לאחר פטירתו התחדשה הרדיפה אחר החסידים שבעקבותה נאסר אדמו"ר הזקן, במוצאי חג הסוכות תקנ"ט, דבר שהוביל לי"ט כסלו.