חיים מוולוז'ין
הרב חיים איצקוביץ' (ידוע בשם ר' חיים מוולוז'ין), (ז' בסיון תק"ט- י"ד בסיון תקפ"א), בן הגאון רבי נחמן מפוהסט, היה מגדולי הדור בתקופתו, מחשובי תלמידיו של הגאון מווילנה[1], רב העיירה וולוז'ין ומייסדה של ישיבת עץ חיים, המוכרת כישיבת וולוז'ין "אם הישיבות".
תולדות חיים
ר' חיים נולד בשנת תק"ט, לאביו רבי יצחק בן חיים, שהיה פרנס הקהילה בוולוז'ין ולאמו רבקה, בת רבי יוסף רפפורט. בצעירותו למד במשך כשנתיים אצל רבי רפאל הכהן המבורגר, רבה של מינסק ואחר כך אצל בעל ה"שאגת אריה". מגיל 19 החל נוסע אל הגאון מווילנה (הגר"א), ונעשה לתלמידו החשוב. בהסכמתו וברכתו של רבו, הגאון מווילנה, חזר רבי חיים לוולוז'ין ושימש כרבה של העיירה. כרבה של וולוז'ין החל לשמש ככל הנראה בשנת ה'תקל"ד (1774). לאחר כחמש עשרה שנות רבנות עבר לכהן כרב בוילקומיר, אך חזר לוולוז'ין לאחר שנה אחת בלבד בעקבות התנגדות בקהילה, והמשיך לשמש כרבה עד יומו האחרון.
לאחר פטירתו של רבו, ייסד ר' חיים את ישיבת עץ חיים בוולוז'ין ובכך הפך לאבי הישיבות הליטאיות הגדולות. לקראת ייסודה של הישיבה, יצא ר' חיים בשנת ה'תקס"ב, במכתב גלוי אל "אוהבי התורה" בליטא, ובו קרא להרים את קרן לימוד התורה והישיבות. במכתב זה הונח היסוד לגישתו הרוחנית ביחס ללימוד התורה, והוא מהווה את ראשית התקבלותו כמנהיג הרוחני של יהודי ליטא.
הקשר לרבותינו נשיאינו
הגאון רבי חיים מוואלז'ין, היה היחיד מתלמידי הגר"א שלא אבה להשתתף באסיפות שרקמו המתנגדים כנגד מחנה הבעל שם טוב ותלמידיו, ואף לא נטל צעד בכל הצעדים שרקמו נגדם.[2] בהזדמנות מסויימת התבטא הרבי: "רבי חיים, שהיה תלמידו הקרוב של הגר"א ופרסם את תורתו, לא היה מתנגד - בכלל יראי ה' מעולם לא היו מתנגדים - היו רק מחוצפים שרצו לפעול את שליחות הס"מ של מלחמת ה' במדין, שהוא לזרוע שנאת חינם בין בני תורה".[3] לפי גירסתו של רבי חיים, הסיבה לכך שהגר"א לא קיבל אליו את אדמו"ר הזקן ורבי מנחם מנדל מויטבסק, אינה תלויה בו שהרי הוא עצמו רצה לקבלם, ודווקא אמו של הגר"א היא גם זו שמנעה בעדו מלקבל אליו[4]. הרבי הריי"צ מתאר[5] שבין המנגדים לתורת ודרכי החסידים היו שתי פלוגות: פלוגה אחת רגזנית וחושדת בכשרים, ופלוגה שניה מתונה ובעלת משפטים במשפטי השכל האנושי. בדור הראשון להתגלות והתפשטות תורת חסידות חב"ד - בימי רבינו הזקן - הייתה הפלוגה השניה כמוסה, והעיקר הייתה פלוגה ראשונה הרגזנית, אשר בשני הנצחונות של החסידים[6] בשנת תקנ"ט ותקס"א הושפל כבודה של הפלוגה הראשונה, והתחילה להתרקם הפלוגה השנייה. על פלוגה זו נמנה ר' חיים, שלא המשיך בדרך ההתנגדות לתורת החסידות ולדרכי החסידים.
לאחר פטירת הגר"א נתקשה בשו"ת חמור, והגיע לביקור אצל רבינו הזקן על מנת להתיר ספקותיו. יש אומרים כי היה זה בשנת תקס"ג.[7] אדמו"ר הזקן כותב באיגרת משנת תקע"א: "והנה בהיות הגאון מה"ר חיים נ"י אב"ד דקהילת וואלאזין במדינתנו בשנת תקס"ג, שמעו מפיו כמה מנגידי מדינתנו שאינן מאנ"ש כלל וכלל, שאמר בשם רבו מובהק הגאון המנוח החסיד ז"ל, שאין שום איסור כלל בשחיטת סכינים מלוטשים על פי הדין השנוי בגמרא ופוסקים. רק אם יצא איסור מפיו ז"ל אינו אלא משום הרחקה לאנ"ש, כמו שאר הרחקות וגזרות שיצאו כשגגה מלפני השליט בשנת תקל"ב..." [8]
באחת מאגרותיו כותב אדמו"ר הזקן אודות המלצה שכתב "להגאון מוואלאזין" עבור עסקן מסוים. כנראה נכתבה איגרת זו לאחר שדעכה המחלוקת בין המתנגדים והחסידים, דהיינו מתקס"ג ואילך, ולכן ישנה השערה שנכתבה בשלהי תקע"א. [9]
רבי חיים היה מקרב מאוד את התלמידים שהיו נוטים לחסידות.[10] כאשר חסידו של אדמו"ר הזקן, רבי ישראל יפה עבר בעירו, הזמינו ר' חיים לסעודת שבת ובסעודה ביקש ממנו לחזור מתורותיו של רבו אדמו"ר הזקן בתורת החב"ד.[11]
רבי חיים היה מיודד עם רבותינו נשיאינו, ובפרט עם האדמו"ר האמצעי. בשנת תקע"ו הוכרזה מגבית צדקה כללית עבור היהודים שגורשו מהכפרים בציווי הצאר. על המגבית היו ממונים רבי חיים מטעם המתנגדים, ור' פנחס רויזעס שיק מגדולי חסידי אדמו"ר האמצעי, מטעם החסידים, והם אף חתמו במשותף על מכתב בנושא. [12]
גם בנו של רבי חיים, רבי איצהל'ה מואלאזי'ן המשיך בדרכו של אביו, והיה בקשרי ידידות עם הצמח צדק[13], וביחד פעלו בכמה עניינים, ואף שהו ביחד בפטרבורג כדי לפעול אצל הממשלה שלא יכריחו יהודים ללמוד בבתי ספר ממלכתיים[14]. רבי יצחק מוואלזין אף היה מעיין בעומק הדעת בספרי החסידות.[15]
ספרו נפש החיים
כתגובה לספר התניא בפרט, ולתורת החסידות בכלל, חיבר ר' חיים את ספרו "נפש החיים" - ספר המשלב בתוכנו דברי קבלה המבוססים על ספר הזוהר וספר עץ חיים ועוד ספרי קבלה, הספר בנוי באופן המזכיר את ספר התניא ובכמה מקומות מנסה לפרוך דברים המובאים בתורת החסידות, מספרים שאת ספרו זה כתב על פי ציווי רבו הגר"א[16].
הרבי הזכיר את ספרו נפש החיים ואת שיטתו בענין ה"צמצום" אך גם ציין ש"נפש החיים" יצא לאור על מנת להפחית ולמזער את ההשפעה וההתלהבות של ספר התניא, ומסיבה זו נמנעו חסידים במשך הדורות מלהשתמש ולעיין בספר זה.[17].
הרבי כותב[18]: “ובכלל נראה שראה הרר"ח מואלאזין ספרי חב"ד ובפרט ס' התניא ונשפע מהם אף שאיני יודע זה בהוכחות גמורות".[19].
צמצום לאו כפשוטו
בתחילת התפשטות תורת החסידות, והמחלוקת הגדולה אחת מטענות המתנגדים כנגד החסידים הייתה על מה שנכתב בספרי החסידות שהצמצום באין סוף המובא בכתבי האריז"ל הוא אינו כפשוטו, ולא במאור אלא רק באור, וגם זה רק בבחי' התחתונה שבאור[20]. הגר"א שהיה גדול המתנגדים סבר כי הצמצום הינו לא כפשוטו - ובאורו לחוד. ור' חיים תלמידו כותב בהתאם לרבו הגר"א בספרו נפש החיים שהצמצום הוא לאו כפשוטו - אבל הוא גם במאור עצמו.[21].
משפחתו
- בנו רבי יצחק מוולוז'ין.
- נכדו רבי אליהו, בן בנו ר' יוסף, - הצטרף לעדת החסידים[22].
הערות שוליים
- ↑ בהקדמה לביאור הגר"א על השו"ע, הוא נמנה כ"ראשון התלמידים"
- ↑ בית רבי, וראה תולדות החסידות לר"א מרכוס פ"ה.
- ↑ מדברי הרבי לרב צבי כהנא (שיח שרפי קודש עמוד 209).
- ↑ נשיאי חב"ד ובני דורם עמ' 36.
- ↑ קונטרס לימוד החסידות, עמוד 7
- ↑ נצחון החסידות בשחרור אדמו"ר הזקן ממאסריו - הראשון והשני
- ↑ בית רבי עמ' 150.
- ↑ אג"ק אדמו"ר הזקן, מהדורת תשע"ב, עמ' שפא. ובהערה שם בשולי הגיליון מציין העורך שייתכן שכוונת אדמו"ר הזקן במכתבו היא לביקורו של ר' חיים מוולוז'ין במינסק, שם נפגש עם אדמו"ר הזקן והרבו להתפלפל בקושיות ופירוקים (כמסופר בסיפורים נוראים, מג, סע"ב, ד"ה עתה באתי).
- ↑ אג"ק אדה"ז, מהדורת תשע"ב, עמ' שצא, ועיין שם בהערות העורך בשוה"ג. וראה צילום כתי"ק מהאיגרת שם, עמ' שצ. ועיין שם במבוא לאג"ק עמ' 58 שר"ח מוולוזין עמד בקשרי ידידות עם רבינו הזקן.
- ↑ החסיד ר' יעקב קידנר בספר מצרף העבודה - ויכוחא רבא. במשך השנים קמו עוררין על עדות זו, וראיות לאמיתותה נדפסו בביטאון 'עלי ספר' (?).
- ↑ תולדות הרב מוואלזין, הובא בדור דעה ובהרב מלאדי ומפלגת חב"ד.
- ↑ אג"ק אדמו"ר האמצעי, מהדורת תשע"ג, עמ' 28. המכתב נדפס שם, עמ' רצב-רצד.
- ↑ ראה קונטרס לימוד החסידות, עמ' 14-15
- ↑ מדברי הרבי לר' צבי כהנא - חלוקת דולרים, סיוון תש"נ
- ↑ בית רבי. נשיאי חב"ד ובני דורם עמ' 35.
- ↑ כפר חב"ד גליון 641 וגליון 834
- ↑ המלך במסיבו ח"ב ע' רכב. מסופר שבזמן שהרבנית חיה מושקא, העידה במשפט הספרים, בין צוות בית המשפט שהגיע לביתה לערוך את העדות, הגיע מתרוגמן מרוסית לאנגלית, יהודי חרדי ליטאי, באמצע העדות עצרו להפסקה קצרה, והרבנית הבחינה בו פותח ספר ומעיין, היא שאלה אותו לתומה "מה אתה עושה? אומר תהלים?", והוא הראה לה שלומד מהספר "נפש החיים" והרבנית הביעה מורת רוח מכך שבביתה הפרטי לומדים מספר זה
- ↑ לקוטי שיחות חלק טו, עמ' 470
- ↑ ראו גם תורה שלמה להרב כשר, ח"ח כרך תשיעי לשמות במילואים עמ' רמט, שכתב: “וכל העובר בעיון על שער ג' מספרו נפש־החיים יראה גלוי שקרא את ספר־התניא וקבל שיטתו כמעט בכל הפרטים ויש שם ממש אותן הלשונות שבתניא אלא שהוסיף מקורות מספרי חז"ל לבאר שיטה זו". וראו גם: . השפעת ספר־התניא על ספר “נפש־החיים - באתר מעיינותיך, ל' תשרי תשע"ט
- ↑ ראה בכ"ז אגרות קודש חלק א', אגרת י"א
- ↑ נפש החיים (ש"ג פ"ז) - ראו אגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק א' אגרת י"א. היכל הבעש"ט גליון ה'. וראו אגרות הרבי למקובל ר' יוסף לייב זוסמן, בהן הרבי עונה לו על קושיותיו שהקשה בעניין זה: https://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/2940152 - מאמר איש יהודי ה'תשל"ג, בהוספה עמ' 14-13, מכתב מימי הסליחות תשי"ח.
- ↑ שערי יצחק עמ' נו, א