אבק עפר ואפר
יש אבק, אפר ועפר[1], ושני ביאורים בזה: שהם שלוש בחינות בעבודת הבירורים, ושהם קליפה לעומת הקדושה.
ביאור ראשון - שלוש בחינות בבירורים
ההבדל ביניהם
עפר הוא שיש בו צמיחה גם בלי זריעה, אפר יש בו צמיחה אבל רק כשזורעים בו (ולכן הוא כשר לכסוי הדם[2], מפני שגם בו יש צמיחה) ואבק אין בו צמיחה כלל.
עניינם בעבודה
כשם שיש צורך לברר את המידות, כך צריך לברר גם את גשמיות העולם. גשמיות העולם מקבלת חיותה מבחינת המלכות דקליפה[3]. נתינת הכח לבירור הגשמיות החלה מנצחונו של יעקב אבינו על המלאך – שהעלו אבק עד כסא הכבוד. אבק הוא מלכות דקליפה ויעקב אבינו העלה אותה עד כסא הכבוד - שהוא מלכות דקדושה[4]).
בירור זה הוא ע"י המצות, ובפרטות יש בו שלוש בחינות. מצות התלויות בעפר (מנויות ברש"י על הפסוק "מי מנה עפר יעקב"[5]), מצות התלויות באפר (אפר פרה, אפר סוטה[6], אפר בראש חתנים[7], אפר שבתענית ציבור[8], אפר שבערב תשעה באב[9], אפר שבתיקון חצות[10]), ומצוות שהן באבק (אבק לשון הרע[11] ואבק רכילות).
ביאור שני – בקדושה ובקליפה
במקומות אחרים מוסבר באופן קצת שונה, שעפר הוא בקדושה ואבק ואפר בקליפות[12]. וההכרח (לביאור זה) לומר שהם שני דברים, כי מצינו באברהם שאמר ואנכי עפר ואפר[13], ואם הם אחד למה כפל הלשון? אלא שבעפר יש בו ההרכבה מד' יסודות אבל באפר אין בו אלא יסוד העפר[15].
ועניינם בעבודה (על פי ביאור זה) מוסבר על פי פירוש רז"ל לפסוק "ויאבק איש עמו"[16] – ש"העלו אבק עד כסא הכבוד"[17] ופירש בזהר[18] "אבק - מה דאשתאר מנורא כו'" שהוא אפר שאינו מצמיח כמו עפר והוא בחי' מלכות דנוגה דקליפה[19] והעלו אבק עד כסא הכבוד - שבירר והעלה מלכות דקליפה שיוכלל בביטול לבחינת מלכות דאצילות (שהוא בחינת כסא הכבוד[20]).
ובעבודה: אבק ואפר הם העצבות המגיעה מגסות (שמצד יצר הרע), וענוה ושמחה הן העפר - ביטול שממנו נמשך השמחה. וכמו שכתוב "ויספו ענוים בה' שמחה"[21] ועל זה נאמר נאמר "בכל עצב יהי' מותר"[22], היינו, על דרך "היתרון האור מן החושך"[23] שצריך להפוך העצבות דקליפה לענוה ושפלות וביטול דקדושה. והוא עניין "וייצר" - בשני יודי"ן, שברא את האדם בשני יצרים, שמבחינת אפר ועפר נתהווה יצר טוב ויצר הרע.
הערות שוליים
- ↑ לקוטי תורה תורת שמואל תר"מ חלק ב' עמ' תתכ"ג.
- ↑ כדכתיב "וכסהו בעפר" (אחרי י"ז יג).
- ↑ כללות קליפת נוגה היא מלכות דאדום – אוה"ת ויצא תתתכ"ג, ובכמ"ד.
- ↑ תו"א וישלח כ"ו ד'.
- ↑ בלק כ"ג י.
- ↑ סוטה ט"ז ע"ב.
- ↑ ב"ב ס' ע"ב.
- ↑ תענית ט"ו ע"א.
- ↑ שו"ע או"ח סתקנ"ב ס"ו ברמ"א.
- ↑ משנת חסידים מסכת חצות פד מ"ב.
- ↑ ב"ב קס"ד.
- ↑ לקוטי תורה תורת שמואל תר"מ חלק ב' עמ' תתס"ד.
- ↑ וירא י"ח כ"ז.
- ↑ רמבם הלכות יסודי התורה, פרק ד' הלכה ז'.
- ↑ מכל מקום מוכרח לומר שיש בו הד' יסודות רק שהם בהעלם (כי יסוד אחד אינו יכול להיות מציאות דבר[14].
- ↑ בראשית ל"ב כ"ה.
- ↑ חולין צ"א א'.
- ↑ וישלח, דף ק"ע.
- ↑ אוה"ת בלק תתק"כ.
- ↑ תו"א וישלח כ"ד.
- ↑ ישעיהו כ"ט י"ט.
- ↑ משלי י"ד כ"ג. וראה תניא פרקים כ"ו ול"א.
- ↑ קהלת ב' י"ג.