כח השכל שבנפש
כח השכל שבנפש הוא כח שכלי כפי שהוא בבחינת היולי, בהעלם בנפש האדם. נקרא לעיתים בשם אב.
ענינו
לאדם ישנה יכולת לעסוק בהשכלה שכלית. יכולת זו היא "כח השכל" שנפשו. כח זה הוא מקור לכל כוחות ההבנה שבנפש, וחכמת או טיפשות האדם נקבעת על פי עוצמתו.
באופן טבעי, כח זה הינו מוסתר, וכאשר האדם אינו מהרהר בדבר חכמה - אין לו שום ביטוי. גם כאשר האדם עוסק בהשכלה, אין ערך בין הכח המתבטא והכח הגנוז בנפשו. דבר זה הוא בדומה לכך שאין ערך בין קרן שמש ובין עוצמתה של השמש כולה[1]. יכולתו של הכח להתבטא תלויה גם בכלי המוח. כאשר האדם עייף או שאינו מתאמץ ללמוד - ההארה תהיה קטנה יותר, וכאשר המוח זך - תהיה גדולה יותר.
כך גם כאשר נפש של אדם מתלבשת בבהמה באופן של גלגול נשמה, כח השכלי שבה אינו יוצא לפועל כלל, כיון שאין במוח הבהמה כלי ראוי להוציא את כוחות נפש זו לידי גילוי[2]. לכן נפש האדם המלובשת בבהמה יכולה להורות לבהמה מה לעשות ולאן ללכת, אך לא לצבע פעולות השייכות רק באדם.
דוגמה לכך היא אדם הכותב דבר חכמה. מבין אברי האדם, רק המוח הוא כלי היכול לעבד את ההשכלה, וביד הכותבת אין כלי להבין את כח ההשכלה. מובן שהיד עצמה אינה מבינה את אשר עליה לעשות, אלא שהמוח מתפשט באצבעות על ידי מערכת העצבים, אבל זה לא הופך את היד למוח[3].