תלמוד תורה אוהלי מנחם קריית גת

"העקשן ינצח"

• מתוך שבועון כפר חב"ד 1898 עמוד 65

הגה"ח הרב יעקב הורביץ שיחי', כיום משפיע בקהילת חב"ד בראשון לציון, הוא שהציע לראשונה לאאמו"ר הגה"ח הרב מרדכי צבי ע"ה להצטרף לשיעור התניא המחתרתי שמסר הגה"ח הרב יוסף צבי סגל שיחי' בישיבת 'קול תורה' הירושלמית, שבה למדו שניהם. בששעתו שאלתי את אאמו"ר מדוע בחור רציתי כמוהו, שהיה שקוע כל כולו בלימוד הגמרא לעיון יומם ולילה, החליט לפתע להצטרף לשיעורים בספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד. בשנים ההן, כך הסביר לי, היה מקובל מאוד בעולם הישיבות שדווקא בחורים רציניים מחפשים חיזוק רוחני ודרך סלולה בעבודת השם. לכן, כששמע שבמסגרת שיעורי התניא מקבלים דרך מיוחדת שמביאה לידי תוספת חיות בעבודת השם, החליט לבדוק זאת. לאחר תקופה ארוכה של השתתפות בשיעורי התניא של הרב סגל החליט אאמו"ר ע"ה שהגיע הזמן לעבור ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית בכפר חב"ד. וכך סיפר לי הגה"ח הרב יוסף צבי סגל: "לי"ט כסלו תשכ"ו נסע אביך ע"ה להשתתף בהתוועדות של המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה, במסגרת ביקור בישיבה בכפר חב"ד. כך נהגתי באותה תקופה עם כל התלמידים שלמדו אצלי חסידות, בהם תלמידים מישיבת 'קול תורה', שמלבד לימוד החסידות והקשר באישי שלי איתם, המלצתי להם שייסעו לבקר בכפר חב"ד. הם היו יוצאים בליל שישי וחוזרים במוצאי השבת. הייתי מסדר להם שם חברותות ללימוד חסידות במשך כל השבת, ובדרך כלל הייתה לכך השפעה חזקה. "גם אביך חזר מכפר חב"ד מלא התפעלות, עד שאמר לי שהוא חושב לעבור ללמוד בכפר חב"ד. שאלתי אותו: מה המעלות שראית שם? והוא התחיל לפרט באוזניי את כל המעלות. ואז שאלתי אותו: ומה החסרונות שמצאת שם? הוא ענה שלא מצא שום חסרונות בישיבה. אמרתי לו: שמע נא היטב, ידידי הצעיר! אם לא מצאת בישיבה שום חסרונות, אלא רק מעלות - סימן שלא בדקת טוב...לכן זה לא יהיה צעד שקול מצידך להחליט לעבור כעת לישיבה. "אביך שאל אותי מה אפוא עליו לעשות כדי לשקול את הנושא ברצינות. הצעתי לו שייסע שוב לישיבה בהזדמנות קרובה, לקראת יו"ד שבט, ואחר כך יגיד לי ממה שהתרשם שם".

שעה 'קצות' ושעה 'חסידות'

בינתיים המשיך אאמו"ר להשפיע על חבריו, ובפרט על הצעירים ממנו, בישיבת 'קול תורה' שיצטרפו לשיעורי התניא, ואף השתדל להטעימם בעצמו מאור החסידות. אחד מהם היה הרב חיים אלימלך קורנברג ע"ה, צאצא למשפחת חסידי גור שגדל בקריית אתא. הרב שלמה קופצ'יק מקריית אתא הציע לרב סגל ללמדו תניא ולקרבו לחסידות חב"ד, והוא היה אחד מהבחורים שאאמו"ר ע"ה השפיע עליהם שיבואו ללמוד תניא. בשעתו סיפר לי הרב קורנברג ע"ה, שביקש מאבי שיקבע עימו שעה יומית לפנות בוקר ללימוד 'קצות החושן' בחברותא, ואבי התנה זאת בכך שייאות לקבוע עימו נוסף לכך שעה יומית ללימוד תורת החסידות בחברותא. וכך היה: שניהם היו משכיפים בשעה ארבע לפנות בוקר ולומדים כשעה 'קצות החושן' וכשעה מאמר חסידות. עם הזמן נמשכה כל כך נפשו של ר' חיים ע"ה ללימוד החסידות, עד שהיה מזיז את מחוגי השעון בכוונה, כדי להפכיט קצת מלימוד ה'קצות' לטובת לימוד החסידות... אגב, ר' חיים נודע לימים כמתמיד וגאון עצום, כיהן כראש ישיבה בישיבות חסידיות, והמשיך לשמור על קשר הדוק עם אאמו"ר בשנות מגוריו בבני ברק. בתקופה שאאמו"ר עבר להתגורר בבני ברק, היה מבקר לעיתים תכופות בשבתות בצהרים בביתנו, ואאמו"ר היה מבלב עימו שעה ארוכה בדברי תורה וחסידות. לימים התברר לי כי אף שלא עבר לבסוף ל'תומכי תמימים', המשיך להגות כל ימיו בתורת חסידות חב"ד ואף קבע לימוד בחברותא עם רבה של בני ברק, הגר"י לנדא זצ"ל, במאמרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע! ור' חיים לא היה היחיד. בשעתו שמעתי מפי כמה מחבריו של אאמו"ר בישיבת 'קול תורה' שהיה משמיע באוזניהם רעיונות מתורת החסידות, ואף חוזר לפניהם בסעודות שבת שיחות שלמות של הרבי מ'לקוטי שיחות' עם כל הפרטים! כצפוי, במשך הזמן התגלו הדברים להנהלה הרוחנית של ישיבת 'קול תורה', ואחד מהמשגיחים בישיבה שלא ראה זאת בעין יפה. יש לציין שאאמו"ר ע"ה כבר נחשב אז בבחורף תשכ"ו, לאחד ה"עילויים" של ישיבת 'קול תורה', וראש הישיבה הגרש"ז אויערבך זצ"ל חיבב אותו מאוד. אאמו"ר נהג להקשות על דברי ראש הישיבה מדי פעם במהלך השיעורים, ולפעמים טענו התלמידים שהדבר אינו מכובד כל כך. אך הגרש"ז נהג להשתיקם ואמר להם עליו: 'העקשן - ינצח'. על רקע זה ניתן להבין את החששה של הנהלת ישיבת 'קול תורה' מהתקרבותו של אאמו"ר לחב"ד והרושם שהדבר עלול לעשות על חבריו בישיבה בכלל, ועל הצעירים בפרט. גדול במיוחד היה חששו של אותו משגיח שהתוודע לגודל השפעתו של אאמו"ר על הבחורים הצעירים במאמציו לקרבם לדרך חסידות חב"ד. בשעתו סיפר לי על כך ידידו של אאמו"ר, יבלח"ט הגה"ח הרב ברוך לשס, כיום ראש ישיבת תומכי תמימים במונסי ורב קהילת חב"ד שם, כי באחת הפעמים קרא המשגיח של הישיבה לאאמו"ר באמצע אולם הישיבה ינזף בו בקול רם לעיני כל התלמידים על כך שהוא מושך תלמידים אחרים ללמוד תניא. כשאאמו"ר חזר למקומו, שאל אותו ר' ברוך איך הוא מרגיש עכשיו. ענה לו אאמו"ר בלשון הכתוב במגילה: 'ומרדכי [שמו הראשון של אאמו"ר] לא יכרע ולא ישתחוה!' מסתבר שאאמו"ר דיווח על כך לרב סגל. שכן, בב' שבט תשכ"ו כתב הרב סגל לאאמו"ר מכתב עידוד: "בהתייחס למה שגילית את אוזניי שזה כבר כמה ימים רצופים שאין הרה"ג... משגיח רוחני דקול תורה מרפה ממך, על אשמתך שראית להחיות את עצמך בדברי תורה של תורת החסידות, שהיא גם נשמתא דאורייתא, בלימודך ב'קול תורה', וששיחות אלה, בצורתם המוגשת לך עתה, ממררים קצת אותך,ובייחוד שאין בכוחך כדי ללמוד גמרא בשלוה ועיון ומנוחת הנפש...". בהמשך המכתב מעודד הרב סגל שאין כל הצדקה להתייחס לאותו משגיח בטינה אלא אדרבה: יש לכבד אותו, "ובפרט שלפי השמועה הוא אדם גדול בתורה, וגם עובד על מידותיו הטבעיים". כאן הוא כותב לו: "ואף שהטילו עליך איסורים ויחס מקשה, הרי כבר נאמר בדברי חז"ל: אשרי אדם שייסורים באים לו מן התורה... והרי דרכו של הקב"ה לעזור בייחוד כשאדם נמצא במיצר - לעלות אל המרחב. ואין בביטושים אלה שנתכבדת אתה אלא במה שנמצא הזית, והזית כשאתה כותשו - אתה מוציא את שמנו". מן העניין להביא בזה קטע שכתב אאמו"ר לרב סגל כשנה וחצי לאחר מכן, בכ"ג אייר תשכ"ז כאשר כבר למד בישיבה בכפר חב"ד: "באתי להודות עבור העתק המכתב מב' שבט תשכ"ו [המכתב הנ"ל], שכידוע עמד לי ביום צרה להוציאני מן המיצר אל המרחב, כן יעזור השי"ת לכל אחינו בני ישראל ויוציאם מן המיצר אל המרחב [הדברים נכתבו לקראת פרוץ מלחמת ששת הימים].הכותב בהכרת טובה על כל החסד אשר עשה ה' לי על ידו".

"על דבר אחד קשה לו לסלוח לחב"ד..."

המשך סיפורו של הרב סגל: "לקראת יו"ד שבט תשכ"ו שוב נסע אביך לישיבה. הפעם כבר ראה חמישה חסרונות וסיפר לי על כולם. על שלושה מהם אמרתי לו שאינם מדויקים, ועל שניים מהם אמרתי שהם אכן נכונים. הוא שקל זאת, ולבסוף החליט שלא לעבור בשלב זה. "חלפו חודשיים נוספים. בחול המועד פסח תשכ"ו הגיע אלי אביך מתל אביב לירושלים ואמר לי: בכל זאת, למרות כל החסרונות, החלטתי שיהיה בשבילי טוב שאעבור. רק אז אישרתי לו שיעבור לישיבה". אאמו"ר סיפר לי לימים כי בעת שבא להיפרד מראש הישיבה, שאל אותו הגרש"ז אויערבך: מדוע כתוב בתחילת ספר התניא 'תניא בסוף פרק ג' דנדה' והרי זהו מאמר של אמורא, והיה צריך להיות כתוב שמו של האמורא, 'דרש ר' שמלאי'? אאמו"ר לא ידע לענות על השאלה והגרש"ז גילה לו שבמסכת יבמות דף ע"א הגירסא היא 'תניא'. אחר כך ניער הגרש"ז את שולי ציציותיו, כמו שעושים אחרי 'תשליך' - צעד שאאמו"ר התקשה להבין באותה שעה. אך יש לקשר זאת לדברים ששמעתי מחבריו כי לימים אמר הגרש"ז שיש דבר אחד שעליו קשה לו לסלוח לחב"ד - על שלקחו ממנו את אלפנביין.

"מה בעניין השיעורים בתניא?"

בחודשים הראשונים לשהותו בישיבה בכפר חב"ד המשיך אאמו"ר להתכתב עם הרב סגל ולשלוח לו מדי שבוע חידושי תורה. את החידושים מסר הרב סגל לעמיתיו של אאמו"ר בישיבת 'קול תורה', בעת שבאו אליו לשיעורי התניא, כדי להראות להם את חידושי התורה הנפלאים שמחדשים התלמידים ב'תומכי תמימים'. לאחר פטירת אאמו"ר בשנת תשע"א, מסר לידי הרב סגל צילומים של חבילת מכתבים שנשתמרה בידו מהתקופה ההיא (חלק מהם כבר נמסרו מאז לדפוס בבימות שונות), ומתוכם הייחודיות של בחור שזה עתה יצא מישיבה ליטאית ונכנס ל'תומכי תמימים'. להלן אביא כמה מהם (תוך שמיטת כל הקטעים הארוכים של חידושי התורה עצמם, שאין כאן מקומם): "בס"ד. יום ב' י"א אייר תשכ"ו. למו"ר יוסף שיחי' שלום. לא הגעתי עדיין לנושא שיש להאריך את הדיבור, אבל בכדי לקיים את המדובר לכתוב כל השבוע, אכתוב כאן קצת מה שהתחדש בישיבה ולי בכמה מקומות... ברוך ה', אני מרוצה כאן מאוד. רק עם זמן התפילה אני לא מסתדר, והיום התפללתי בביהכ"נ יותר מוקדם. פשוט קשה לי להתפלל מאוחר. שלום וד"ש לכל החברים (תברר בבקשה אם הגיעו שני מכתבים לישיבה) נ.ב. מה בענין השיעורים בתניא ואיך הם מתקדמים?" כעבור שבוע הוא כותב לו שוב: "בס"ד יום א' י"ח אייר תשכ"ו. למו"ר יוסף שיחי' שלום. כמדובר, אני כותב לך מה שחידשתי השבוע. עכשיו אני בדרך למירון בתחנת בינים, תסלח לי אם הכתב לא כל כך ברור, בעניין קצירה גוררת קצירה... שלום וד"ש לכל החברים, ואבקש ממך שוב לברר אם לא הגיע שוב מכתב, ומה מצב הענינים אצל חיים [קורנברג]. נ.ב שמעתי שהיית במירון וחיפשת אותי. רציתי מאד לפגוש אותך, לא בגלל סיבה מיוחדת, רק סתם לדעת מה נעשה בירושלים. אם הייתי יודע, הייתי נשאר יותר ליד הציון". המכתב הבא הוא מהתאריך 'יום ב' כ"ו אייר תשכ"ו': "למו"ר יוסף שיחי' שלום. תשובה למכתבך. 1) תשובה מהרבי עדיין לא קיבלתי. 2) אני נכנס פעמיים בשבוע לשיעורים של מונקה [= הגה"ח הרב מאיר צבי גרוזמן ע"ה]. 3) לפני שהתחלנו ללמוד הרגשתי שכהן לא כל כך מרוצה מזה, כי זה גוזל מזמנו, ולכן התחלתי ללמוד לבד. (אחר כך ראיתי שיש בזה גם מעלה). אני חוזר על השיעורים בחסידות עם בחור מהשיעור ולומד לבד לעת עתה את המאמרים המלוקטים [מ'לקוטי תורה']. בשבוע האחרון התחלתי ללמוד עם ליפא קורצויל, במקום השעה וחצי נגלה, בסדר בערב שעה חסידות... "כיון שנשאר מקום אכתוב קצת על עצמי. כל הספיקות שהיו לי בקשר לחסידות - אינם. כשמתחילים להבין קצת חסידות, ואפילו רק טעימה בעלמא, נעלמים ממילא כל הספיקות. ופלא בעיניי מה כואב להם, לכל המתנגדים לחסידות, לטעום פעם בכמה חודשים טעם חסידות, אולי בכל זאת זה משהו? כנראה שפחד אוחז אותם למחשבה שיהיו חסידים. כי אני מתאר לעצמי שעדיין לא היה אחד שלמד חסידות ונשאר מתנגד. ייתכן שלא נהיה חסיד, אבל מתנגד - בוודאי לא. עכשיו צריך רק להתחיל לעבוד שחב"ד יהיה באמת מקור למידות. מה נשמע בירושלים? וד"ש לכל החברים". ובמכתב הבא: "ליוסף שיחי' שלום. עדיין לא הספקתי לעיין במכתבך כראוי ובציונים לא הספקתי להסתכל כלל. אכתוב רק שאלה ומה שנראה לי להערות... בקשר לחסידות [לפי מה ששמעתי ממנו ברבות השנים, כנראה הכוונה לכך שהחל להשתתף בסדרי חסידות גם בבוקר וגם בערב], כמובן ששאלתי קודם את [המשפיע] ר' שלמה חיים. ואיני מבין מדוע אתה מפחד. האם לא די לי בשנים שלא למדתי חסידות עד עכשיו?! כמדומני שאין מצוה להוסיף עליהם. "המכתבים שלי לישיבה [=קול תורה] לא מגיעים למענם, ולהנהלת הישיבה איני רואה טעם לכתוב. מסתבר שהם אינם קוראים ומעיינים המכתבים משום חשש חרם דרברנו גרשום, ואם כן, אין טעם לשלוח להם מכתב למענו של לשס [הרב ברוך לשב, שעדיין למד אז ב'קול תורה'], שטרנפלד [אליעזר] וכו'. אולי אתה מוכן למסור את המכתבים למי שצריך לקבל אותם? "נ.ב. השבוע יתכן שאהיה בבית בשבת, כיון ששבת הבאה שבת מברכים וברצוני להיות אז בישיבה, ולכן אולי לא אשלח השבוע חידושי תורה". במכתב מג' סיון תשכ"ו: למו"ר יוסף שיחי' שלום. השבוע כמעט שלא היה לי זמן ללמוד בשעות הפנויות שלי בלי חברותות. הסוגיא של גרירה לקחה לי מיום שני בכל יום כשעתיים, וכל יום שישי ומוצ"ש. פשוט יש לדבר בענין ולדבר, ולא נגמר. השעה מאוחרת, ולכן אני גומר לתרץ את כל הקושיות אי"ה בשבוע הבא (מכתבי הקודם בענין גרירה היה קודם שראיתי את הרמב"ם, ולכן לא כתבתי כלום לתרצו). ד"ש לכל החברים". ובמוצ"ש י' סיון תשכ"ו הוא כותב לו: "ליוסף שיחי' שלום (כמה שגדול הקשר בין שני בני אדם מתמעטים התוארים, כידוע שאין מלוכה על בן). כיון שבמכתב הקודם לא סיימתי לתרץ את הקושיא האחרונה, אני מסיים במכתב זה... שלום וד"ש לכל החברים".

"מיום ליום רש"ח נהיה צעיר יותר"

בכ"ד סיון תשכ"ו כותב לו אאמו"ר: ליוסף שיחי' שלום. במענה לגלוייתך. א. בקשר להערכתך בענין כפרה אם עוקרת את המעשה [של חטא], אין לי מה להוסיף. עיינתי בשיחות, ולא מצאתי ראיה לאחד הצדדים. ונראה לי שהראיה מ"נהפך לזכויות" היא בכל זאת ראיה, אם לא נאמר שאחרי התשובה חוזר המעשה וניעור. שאם לא כן, אע"פ שבמציאות הוא היה, אך מכיון שבדין הוא איננו ולמעלה זה מה שנוגע, הרי ששם גם במציאות הוא איננו. וכמו שכתוב שם בשיחה שהכפרה פועלת שלא תהיה העבירה בפועל ממש, אם כן בדין על כל פנים אין מה שעל ידו בא לתשובה. ואין להאריך יותר. וה' יחננו חכמה, כ"ח מ"ה, ועל ידי זה נוכל לבוא להבנה וקבלת דברי השני. "ב. הוריי התפעלו מאוד, וכמעט שנהיו לחסידים. אם ירצה השם, אשתדל בזה בין הזמנים. אך גם בלי השתדלות זה מסתמא יבוא ממילא, שההסברה הטובה ביותר היא על ידי מעשים. "ג. ב"ה רש"ח [=ר' שלמה חיים] בריא, ומיום ליום נהיה צעיר יותר. השבת הוא התוועד. כמדומני שכבר הרבה זמן לא התוועד כך. בעיקר דיבר לבחורים המבוגרים, ואני מקוה שזה פעל לפחות על חלק מהם. "כיון שלא תמיד אני גומר את הענין, כמו שקרה לי השבוע, וכפי הנראה גם לא תמיד תהיה לי סוגיא שיש בה מה לחדש, אכתוב רק כשאגמור את הענין אי"ה. "ד"ש לכל החברים, ובפרט לברוך לשס, הרב אליעזר שטרנפלד וחיים קורנברג. נ.ב [שלמה] טייכטל [שלמד אז בישיבת בריסק] מסר לי שהוא פועל בקשר לענין [כנראה קירוב של בחורים לשיעור תניא]". בכ"ט סיון הוא כותב לו: "ליוסף שיחי' שלום. קבלתי הודעתך בקשר ל[התוועדות] י"ב תמוז ושלחתי את ההזמנה. אם היא הגיעה, איני יודע. אגב, כיון שביום השני תהיה חנוכת הבית [לבנין החדש של הישיבה בכפר חב:ד], כמדומני שמוטב שיבואו [הבחורים המבקרים] ליום הראשון. אם יש לך הערות או הארות על המכתב או המכתבים הקודמים, הייתי מעונין לראותם. אע"פ שאיני מקבל עלי לקבל את כולם, אם לא אבין. ד"ש לכל החברה. נ.ב טייכטל מוסר שהוא פועל בענין וכדומה שיצליח בשני מקומות לעת עתה". [הרב שלמה טייכטל, כיום מחשובי אנ"ש דקראון-הייטס, למד אז בישיבת בריסק לצעירים. הרב סגל עודד את הבחורים שעברו לכפר חב"ד שישמרו על קשר הדוק עם אלה שמתקרבים לחסידות ועדיין לא לומדים בכפר חב"ד. לאחר מכן עבר הרב טייכטל לכפר חב"ד]. בו' תמוז תשכ"ו כותב לו אאמו"ר: "ליוסף שיחי' שלום. השבוע לא היה לי ענין לברר ואכתוב רק מה שנוסף לי קצת לענין הקודם... בקשר לי"ב תמוז, כדאי שיבואו בלילה הראשון, אור ליום ה'. בלילה השני תהיה חנוכת הבית. ואע"פ שרש"ח מסתמא יתוועד יותר טוב, אבל הבחורים יהיו לפני ההתועדות במצב של "יום טוב", והרי מי שבא לישיבה רוצה לראות אותה בחיי יום יום. איני מבין בזה הרבה, תחליט אתה. היה כדאי מאוד שיבואו ביום ויכירו את הבחורים, ובמיוחד חיים קורנברג שעדיין לא היה כאן. ד"ש לכולם. "נ.ב בנוגע למה שכתבנו הביאור במתעסק, שהכוונה למעשה מועילה למעשה השני, מצאתי בשיחה של פרשת תצא שכתב כן כ"ק אדמו"ר שליט"א". בי"ח תמוז תשכ"ו כותב לו אאמו"ר: "ליוסף שיחי' שלום. קיבלתי מכתבך המלא בבקיאות וחריפות בשכל ישר, ונהניתי ממנו (מכתבים כאלו אני צריך מאוד) במענה למכתבתך, עדיין לא עיינתי בפרטים שלא שייכים לדברינו, כיון שהם ענינים חדשים וצריך לעיין בספרים ועכשיו "סדר" ואני נמצא בחדר ואין לי כאן ספרים. לכן אענה רק על הערותיך בענין אינו מתכוון ומתעסק, ולא על הקושיות מהסברא, כי בזה יש צד לכאן ולכאן. וכשם שפרצופיהם של בני אדם חלוקים, כך דעותיהם חלוקות. ואענה רק על מה שהבאת ראיות. "בענה להערתך מספר 3). מאכלות אסורות הן לאדם, והאיסור שלהם תלוי בו, וכיון שלא דרך הנאתו אין איסור, האדם האוכלם אין בתוכו מאכלות אסורות. דוגמא לדבר: האוכל ביום כיפור נשאר בו לעולם מאכל אסור? ואותו אוכל עצמו, ביום אחר הוא מותר, דהאיסור לאדם אוסר את המאכל [ראה שיחת אחרון של פסח תשל"ו - י'א']... "אם ירצה ה' אהיה לשבת זו -בישיבת 'קול תורה'] בירושלים (אע"פ שאיני בטוח שיהיה ביקור זה נעים במיוחד), ואהיה אצלך ביום ששי או מוצ"ש".

"אחר כך הם יהיו מארחים..."

לסיום, הנה קטע ממכתב ששלח אאמו"ר ע"ה לרב סגל בכ"א טבת תשכ"ז, כאשר תכנן לנסוע אל הרבי במסגרת ה'קבוצה' דתשכ"ז (אם כי לבסוף נדחתה נסיעתו לניסן תשכ"ח): "עד היום הסתפקתי בעצמי אם לנסוע. העמלק שבי מצא לי הרבה עיכובים של קדושה לדחות את הנסיעה, אבל כעת "תפסתי אתו" בעזרת ה' והחלטתי סופית לנסוע. הנני צריך בעזרת ה' להתגבר על העיכובים מבחוץ. בבית כבר מסכימים, ואבי כנראה גם רוצה שאסע. איני יודע מה טעמו, האם הוא רוצה רק למלא את בקשתי או שפשוט רוצה שאסע לרבי שליט"א. בהמשך המכתב הוא כותב ביחד לתלמידים המשתתפים בשיעור התניא: "אני מקווה שלכ"ד טבת יבואו [לישיבה בכפר חב"ד] הרבה משיעור, ואצל חלק גדול מהם זה מהביקורים האחרונים, כי אחר כך הם יהיו המארחים... על שלושה מהם לפחות זה פלא גדול בעיני מדוע הם מתמהמהים כל כך [מלעבור לישיבה בכפר חב"ד],הרי כל רגע שאינם כאן הוא אבדה שאינה חוזרת למי שיקרים לו רגעיו".