אבן (מצוות)

"אבנים" - כינוי לכל מעשה טוב, כגון: מצוה, או עשיית דברי רשות לשם שמים, או עשיה באופן של "בכל דרכיך דעהו".

ונקראים "אבנים" משתי סיבות:

א) כי המעשה הטוב - מצוה וכו', הרי זה משמש כאבן בניה וכנידבך נוסף בבנית "בתים" המרכיבים את "עיר אלקינו" - "בנין ירושלים", שהכונה בזה - עשיית העולם התחתון ל"דירה" לה' ית'.

ב) כי המצוות שנתלבשו בדברים גשמיים הרי הם כאבנים טובות שאף על פי שהם בסוג הדומם, מכל מקום מצד שמזדככים, הרי הם מאירים ונעשית מהם עטרה ותכשיט על הראש.

כך המצוות המעשיות אף על פי שמלובשים בדברים גשמיים, הריהם מזדככים ונעשים תר"ך עמודי אור הממשיכים אור הכתר שלמעלה מהחכמה]].

גם במצוות כמו באתיות התורה שני מיני אבנים הם:

א) האבן הטבעית העשויה בידי שמים.

ב) הלבנה העשויה בידי אדם - על ידי השריפה באש, שאף היא נקראת בשם אבן.

כך גם במצוות והמעשים הטובים יש להבחין בין המצוות שנצטוינו בתורה במפורש, הרי הם בחינת אבנים העשויים בידי שמים, וזו מדריגה גבוהה בקדושה.

ובין הלבנים - מעשה ידי אדם, הרומז על דברי הרשות הנעשים לשם שמים ברצון האדם, והיא למטה במדריגת הקדושה מהמצוות.

והנה הלבנים אף על פי שמשמשים אף הם לבניה חיובית ב"עיר אלקינו", אך להיותם דברי רשות שאין בהם קדושה מצד עצמם, אלא תלויים ברצון וכונת האדם שיעשם לשם שמים, לכן הם מצד עצמם - אלמלא רצון וכונת האדם לשם שמים - עלולים לשמש גם בניה לקליפה - "ערי מסכנות לפרעה", "בנין צור" - הבאה לידי ביטוי בהתנהגות חומרית שאינה לשם שמים, לפיכך צריך האדם להזהר בזהירות יתרה בדברי הרשות - שיהיו לשם שמים.