אוהל (קבר הצדיק)
אוהל הינו מבנה הבנוי מעל ציון הקבר של הצדיק.
האוהל מוקדש לתפילה ובקשות רחמים בעת ה"השתטחות" על קבר הצדיק, והוא מקום סגולה להתעוררות רחמים רבים.
כתוב בזוהר הקדוש, "צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי". (הצדיק שנפטר, נמצא בכל העולמות יותר מבחייו), הן במילי דשמיא והן במילי דעלמא.
ההשתטחות בספרות ההלכתית
בתורה נאמר "לא ימצא בך . . דורש אל המתים"[1], וכן נפסק להלכה "הצדיקים אין בונים להם
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין נפש על קברותיהם, שדבריהם הם זכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות[2].
כמו כן מסופר בתורה שיעקב אבינו לא רצה להיקבר במצרים, כדי שהמצרים לא יעשו ממנו עבודה זרה ויעלו להתפלל על קברו.
איסור זה משיק לציווי לבקש רק מה' כל מה שהאדם צריך.
עם זאת, גם בדברי חז"ל ישנם מקורות למנהגי ההליכה לבית הקברות (כגון בעת עצירת גשמים): "כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים"[3], וכן בספרות ההלכתית[4].
לאורך השנים התקבלו מספר מנהגים הקשורים בהשתטחות על קברי הצדיקים, כשרבים מהם התחדשו בתקופת האריז"ל שמצא וציין קברי תנאים ואמורים הפזורים בגליל, וייסד את מנהג העלייה לציונו של רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר.
עם התפשטות תנועת החסידות שביארה את מעלת הצדיק כממוצע המחבר ומקשר בין האדם הפשוט לקב"ה, ומסייע לו לדבוק בקב"ה בצורה נעלית יותר, החל גם להתפשט הנוהג לפקוד את ציוניהם של הצדיקים.
בנוגע לאופי התפילה, ישנם פוסקים שכתבו כי מותר לבקש מהצדיק להמליץ טוב בעבורנו, אך חלקם מחמירים ומתירים רק לבקש מה' ולבקש שישמע לתפילתנו בזכות הצדיק, ובפרט שבמקום בו טמון הצדיק התפילה נאמרת בכוונה גדולה יותר[5].
המנהג התפשט עד כדי כך, שיש הרואים בפקידת קברי צדיקים מצווה של ממש, ומתירים לצורך כך אף יציאה מגבולות ארץ ישראל כדי להשתטח על קברי צדיקים בחוץ לארץ, למרות האיסור לצאת מהארץ מלבד לצורך דבר מצוה, רפואה או פרנסה.
במילי דשמיא
במילי דשמיא - השפעתו הרוחנית בבחינת חיזוק האמונה, אהבת ה' ויראת ה', הנה, מאחר שנשמתו עלתה מגופו בפטירתו, ואינו מוגבל במגבלותיו הגשמיים, יכולה להיות גם השפעתו על תלמידיו ומקושריו - בעבודת ה', באופן לא מוגבל כפי שהיה לפני כן.
במילי דעלמא
במילי דעלמא - בהצלתם ורוחתם של ישראל, לחם לאכול ובגד ללבוש וכו', הנה, בפירוש נאמר בזוהר הקדוש; "דצדיקייא מגינין על עלמא, ובמתתהון יתיר מבחייהון, ואלמלא צלותא דצדיקייא בההוא עלמא, לא אתקיים עלמא רגעא חדא" (הצדיקים מגינים על העולם, ובמתתם - יותר מבחייהם, ואלמלא תפילת הצדיקים בעולם העליון - אין העולם מתקיים אפילו רגע אחד).
קבלת ההשפעה -הגשמית והרוחנית- מנשמת הצדיק, מותנה בהתקשרות לנשמתו, הבאה לידי ביטוי באמונה השלימה שמאמינים בו, וכמו שכתוב: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", וכן באהבה רבה שאוהבים אותו ובהליכה בדרכיו הטובים - על פי הוראותיו.
לפיכך הכניסה לאוהל וההשתטחות על קבר הצדיק, מחזקת את ההתקשרות אליו ומאפשרת את קבלת השפע הגשמי והרוחני מנשמתו. כי נשמת הצדיק אינה עוזבת לגמרי את גופו הקדוש שבו עבדה את ה' וזככה והעלתה אותו למדריגות עליונות.
ולכן בנוסף לעובדה שמקום משכן הצדיק הוא מקום קדוש וטהור והתפילה מתקבלת שם יותר, וגם התפילה במקום זה מכוונת בנפש האדם בכונה הרצויה ובלב נשבר, הנה, העיקר הוא האמונה הגדולה בה' המתחזקת על ידי האמונה הגדולה בצדיק, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה כל שישנו בויאמינו במשה ישנו בויאמינו בה', וההתקשרות וההתבטלות לצדיק בבחינת התדבקות רוחא ברוחא המביאה לידי ביטול אל ה' בתכלית.
וכל זה נעשה על ידי ההשתטחות באוהל על קבר הצדיק וההתיחדות עמו.
ישנם סוגים שונים באהלי הצדיקים; ישנם אהלים שסגולתם לפעול בבאים להשתטח - קו המרירות והכיווץ, וישנם שפועלים בקו השמחה וההתעלות.
כאשר מתמלאים בקשותיו של אדם בתפילתו באהל הצדיק, הרי זה מחייב - לימוד תורתו והליכה בדרכיו ביתר שאת מכפי שהיה עד עתה.
אוהל אדמו"ר הריי"צ
| ערך מורחב – אוהל אדמו"ר הריי"צ |
הרבי מלך המשיח נהג לפקוד את אוהל האדמו"ר הריי"צ בקביעות בימים ראשון וחמישי בכל שבוע (ובשנים האחרונות לאחר שהחל מעמד חלוקת הדולרים, בימי שני וחמישי), בערבי ר"ח ובימי הההילולא של רבותינו נשיאינו, שם היה קורא הרבי את הפ"נים ורבים מהמכתבים שקיבל.
האוהל נבנה, בהוראת הרבי, ללא קורת גג על מנת שגם כוהנים יוכלו להשתטח במקום, כמו כן נבנתה מעין מחיצה בין מקום המצבות למקום שבו מתפללים הפוקדים את המקום.
מנהגי ההשתטחות
את חלקם של מנהגי ההשתטחות הורה הרבי עצמו לנהוג וחלקם נלמדו מאופן הנהגתו של הרבי בעת היותו באוהל.
- באוהל נהוג לקרוא את המענה לשון.
- נהוג שלא ללבוש נעלי עור בעת השהות באוהל.
- אלו שזכו לראות את הרבי בעיני בשר יציירו לעצמם את ציור פניו ויחשבו על כך "אז דא איז ער" (שכאן הוא).
- נהוג לקרוע את המכתב או הפ"נ ולהניחו על הציון.
- אין אוכלים ביום ההליכה לאוהל קודם הכניסה לאוהל, אך שותים (בדווקא).
ראו גם
לקריאה נוספת
- של נעליך מעל רגליך, מנהג חליצת הנעליים באוהלי רבותינו נשיאינו, במדור 'הליכות ומנהגים' שבועון כפר חב"ד גליון 1851 עמוד 76