החטיפה בארגון בני ברית (תשל"ז)

		ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

מתקפת הטרור של "התנועה החנפית" בוושינגטון התרחשה בימים י"ט עד כ"א אדר תשל"ז. חוליה של 12 מחבלים השתלטה מבנה קהילת "בני ברית" ומבנים נוספים בוושינגטון די. סי. שבארצות הברית, לקחה 149 בני ערובה והרגה שני אנשים. לאחר משא ומתן ארוך, החמושים נכנעו ובני הערובה שוחררו. לאחר השחרור, ביום כ"ז אדר, הרבי התוועד במיוחד ולמד הוראות בעבודת ה' מהסיפור.

רקע, המצור והפיגוע

בי"ט אדר תשל"ז בשעה 11:00 בבוקר, שבעה מחברי ארגון הטרור "התנועה החנפית" בראשות עבדול חאליס פרצו למבנה ההנהלה של ארגון "בני ברית" בוושינגטון די. סי., ולקחו מעל 100 יהודים בני ערובה.

כשעה לאחר מכן, שלושה מחברי הארגון נכנסו למרכז האסלאמי של וושינגטון, ולקחו 11 בני ערובה.

באותו יום בשעה 2:20 בצהריים, נכנסו שניים מחברי הארגון לבניין וילסון, הסמוך לבית הלבן ולעיריית וושינגטון די. סי. הם עלו לקומה החמישית, בה שכנו משרדי ראש העיר ומועצת העירייה, על מנת למצוא אנשים ידועים ולקחת אותם כבני ערובה. כאשר דלת המעלית נפתחה, החוטפים ירו למוות בכתב רדיו בשם מוריס וויליאמס, בן 24. בנוסף, ארבעה אנשים נפצעו, ביניהם מריון בארי, שהיה אז חבר במועצת העיר, ולימים הפך לראש העיר בעצמו. אחד הפצועים, שוטר בשם מק קאנטרל, מת לאחר מספר ימים בבית החולים.

החוטפים הטילו מצור על המבנים במשך יום וחצי, שבמהלכם ניהלו שיחות טלפון רבות.

במהלך המצור הוצבו שומרים בבנייני הממשלה, וחברי הקונגרס קיבלו ליווי משטרתי. אנדרטת וושינגטון נסגרה באופן זמני למבקרים, עקב קרבתה לחברי הארגון החמושים. יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, סיים את פגישותיו עם הנשיא ג'ימי קרטר וחזר בשקט לישראל.

דרישות החוטפים

חאליס ואנשיו דרשו להעביר לידיהם את חמשת האנשים שהורשעו ברצח בני משפחתו של חאליס בשנת תשל"ג, כנראה על מנת להרגם.

חאליס דרש גם שיוחזרו לו 750 דולר ששילם על הוצאות משפטיות עקב בזיון בית משפט בזמן המשפט של רוצחי משפחתו.

משא ומתן

עם היוודע דבר החטיפה, שלושה שגרירים ממדינות מוסלמיות התנדבו לנהל משא ומתן עם החוטפים. אשרף גורבאל (מצרים), ארדשיר זאהדי (איראן) וסהבזדה יעקוב-חאן (פקיסטן) שוחחו בטלפון במשך שעות ארוכות עם חאליס ועם החוטפים החמושים, הקריאו להם קטעים מהקוראן המתארים את החמלה והרחמים של האסלאם, וקראו להם להיכנע.

בכ"א אדר בערב נפגשו לבסוף שלושת השגרירים, יחד עם מספר אנשי ממשל, עם חאליס. השיחה נמשכה כשלוש שעות, ובמהלכה הובטח לחוטפים שרובם ישוחררו אם לא יפגעו בבני הערובה.

בכ"ב אדר לפנות בוקר הודיעו חאליס ואנשיו על כניעתם ועל שחרור החטופים.

בעיתון טיים נכתב: "האירוע הסתיים במספר קורבנות נמוך יחסית, בזכות גורמי אכיפת החוק וסבלנותם הרבה, ויותר מכל, ייתכן שהוא הסתיים כך בזכות התערבותם האמיצה של שלושת השגרירים המוסלמים."

כל החוטפים נשפטו והורשעו. חאליס קיבל גזר דין של 120 שנים בכלא, עם אפשרות לשחרור מוקדם לאחר 21 שנים, בתנאים מסוימים (שלא מולאו).

התייחסות הרבי

בכ"ז אדר, ליל שישי, ירד הרבי להתוועדות פתאומית. בשיחה השנייה החל הרבי לדבר על סיפור זה.
הרבי אמר שכדברי הרמב"ם הידועים, כל דבר שקורה צריך ללמד את האדם הוראה בעבודת ה'. ובפרט מקרה כזה מזעזע, כאשר לא בסתם מקום אלא ב"מעצמת על", בסמיכות מקום ממש לבנייני הממשלה, מתרחשת כזו חטיפה, דבר שעל פי טבע לא אמור לקרות.

ההוראות שאפשר ללמוד ממקרה זה:

1. ה' מנהיג את העולם: יש בעל הבית לבירה זו. אפשר לחשוב, שהואיל ויהודים נמצאים במצב כזה מרכזי וקרובים לשלטון המדינה, יש להם "ביטוח". ה' עשה כזה מקרה, וכזה נס, כדי להראות שהוא שולט בעולם. אין מצב שיהודי מסתדר לבד עם כוחות הטבע.
2. לפני ה' כולם שווים: בין בני הערובה היו אנשים חשובים ביותר, וגם אנשים פשוטים וילדים. גם הסכנה וגם ההצלה היו בשווה לכולם. ומובן גם שבהתייחסות של יהודי לזולתו, במצוות ואהבת לרעך כמוך, אין הבדל בין יהודי חשוב ליהודי פשוט. את כולם יש לאהוב בשווה.
3. חשיבות האמונה: ההצלה הגיעה על ידי שגילו אצל החוטפים את נקודת האמונה. שיש בורא עולם, שדורש חמלה וחסד. ומובן מזה חשיבות החדרת האמונה בכל אדם וכל שכן בכל יהודי.

קישורים חיצוניים

השיחה בשיחות קודש (אידיש)