עולם הבריאה
עולם הבריאה הוא השני מבין ארבעת העולמות אבי"ע: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. והוא הראשון מבין עולמות בי"ע שהם העולמות הנפרדים.
התהוותו של עולם הבריאה מן עולם האצילות היא על ידי פרסא המעלמת ומסתרת על האור. משום כך עולם הבריאה נברא באופן של בריאת יש מאין מעולם האצילות. אך אף על פי שהוא בבחינת נפרד ממקורו, מכל מקום, בעולם זה מורגש מקורו (עולם האצילות), ועל כן נקרא הוא בשם עולם הכסא ביחס לעולם האצילות הנקרא בשם אדם.
משום שעולם הבריאה נמצא עדיין בהעלם, ואינו בגילוי כעולם היצירה, הוא נקרא באופן פרטי בשם עלמא דאתכסיא לעומת עולמות יצירה ועשיה שהם עלמא דאתגליא.
עולם זה הוא גם משכנם של המלאכים השכליים, העובדים את ה' באהבה ויראה שכלית, ובכללות נקרא הוא גם בשם עולם הנשמות.
ענינו[עריכה | עריכת קוד מקור]
עולם הבריאה הוא השלב הראשון בירידת העולמות מעולם האצילות (בו שוכן אור אין סוף בגילוי מכיון שששם אין נבראים אלא נאצלים בלבד, שהם עדיין אלוקות וממילא הם בביטול גמור כל הזמן), אל עולם העשייה שהוא העולם הנפרד ביותר, שתחתיו הוא מדור החיצונים והקליפות. וככל שהעולמות יורדים כן מצטמצם האור האלוקי שבהם, והם נעשים בבחינת ישות.
בפרטות, הירידה מעולם האצילות לעולם הבריאה הוא צמצום גדול בדרך של אין ערוך, שכן הירידה של האור מעולם האצילות לעולם הבריאה היא באמצעות פרסא, כלומר, מסך המסתיר את האור. הפרסא מסתירה את האור של עולם האצילות, והאור היורד לעולם הבריאה הוא
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין אור של תולדה. מצד ההסתר של הפרסא, עולם הבריאה הוא עולם נפרד, ונחשב הוא כיש מאין ביחס לעולם האצילות.
ומצד שני, בעולם זה עדיין מורגש המקור המהווה (עולם האצילות), ונקרא הוא בשם עולם הכסא, ביחס לגילוי של עולם האצילות.
כמו כן אף שבכללות נחשב עולם האצילות לעלמא דאתכסיא לעומת עולמות בי"ע שהם בבחינת עלמא דאתגליא, הרי שבפרטות (לגבי עולמות בי"ע) גם עולם הבריאה נחשב עלמא דאתכסיא, שכן עדיין אינו בא לידי גילוי. ומשום כך אנו אומרים: "יוצר אור ובורא חושך", שעולם הבריאה הוא עדיין בבחינת חושך, לעומת עולם היצירה שהוא בבחינת אור.
ראשית הפירוד[עריכה | עריכת קוד מקור]
עולם הבריאה הוא העולם הראשון בסדר ההשתלשלות בו נוצרים ברואים נפרדים. זהו ענינו של הפסוק, "ונהר יוצא מעדן", כלומר, ספירת הבינה הנקראת נהר יוצאת מספירת החכמה הנקראת בשם עדן, "להשקות את הגן" כלומר את מלכות דאצילות, "ומשם יפרד לארבעה ראשים" שהחל מעולם הבריאה, ישנו התחלקות ופירוד, וישנם ברואים נפרדים.
ברם, המציאות המתחדשת בעולם הבריאה נחשבת כמציאות רק לגבי עולם האצילות שמעליה, אך באמת עדיין אינה מציאות של ממש היות ובעולם הבריאה ישנו רק החומר של הנבראים אך אין להם עדיין צורה, והיות וחומר ללא צורה לא יכול להיות קיים לכן מוגדר עולם זה כ"אפשרי המציאות" בלבד (כשאת הצורה מקבלים הנבראים בעולם היצירה).
ראשית ההתחלקות לברואים נפרדים היא לארבע מחנות, והוא בין במלאכים והן בנשמות, וכל אחד מן ארבע מחנות אלו מתחלק לשלושה פרקים. וכך המלאכים נמשכים מי"ב בקר שהם בחינת המרכבה. והנשמות נמשכות מי"ב השבטים. כל בחינות אלו יונקות מי"ב גבולי אלכסון של זעיר אנפין של עולם האצילות.
הספירות בעולם זה[עריכה | עריכת קוד מקור]
עולם זה הוא הראשון בו מתגלות עשר הספירות ככלים, היות שהוא בא לאחר עולם האצילות, בו עשר הספירות הם רק אורות ולא כלים.
כלומר, הספירות בעולם האצילות הם כמו מים שקופים המונחים בכלים מצויירים בצבעים שונים. הנה, אף שהמים נראים בצבעים שונים, מכל מקום, הם אותם המים. אולם לאחר הכלי, מי שעומד תחתיו רואה רק את הצבע, ולכן לגביו זה ממש מים צבועים. ואותו הדבר באצילות אין ההתלבשות משנה את האורות, אך כלפי בריאה, הרי זה כאילו נשתנה לגמרי.
ברואי עולם זה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בכל עולם מתגלה בחינה אחת מהפרצופים של עולם האצילות. ונאמר כי "אמא עילאה מקננא בתלת ספירן בכורסיא", כלומר, שבעולם הבריאה מתגלה בחינת אמא עילאה, שהיא פרצוף ספירת הבינה של עולם האצילות. וזאת משום שבכללות עולם הבריאה הוא בבחינה בינה והתפשטות, לעומת עולם האצילות שהוא בבחינת חכמה וביטול.
המלאכים של עולם הבריאה הם מלאכים שכלים. מלאכים אלו נקראים בשם שרפים[1].
מדור נשמות הצדיקים הוא בעולם הבריאה. כתוב בתיקונים ש"אימא עילאה מקננא בתלת ספירן בכרסיא" שהוא עולם הבריאה, ולכן הוא מדור נשמות הצדיקים עובדי השם בדחילו ורחימו שנמשכו מהתבוננות בגדולת אין סוף ברוך הוא.
עולם הבריאה הוא בחינת יחודא תתאה, שבו הבריאה שבטלה ומיוחדת בקדוש ברוך הוא היא, כפי שמתוארת בתפילה - "וצבא השמים לך משתחוים". כלומר, שביטול והשתחוואה זו של צבא השמים לקדוש ברוך הוא - הם באופן של "יש מי שבטל", והיינו, שאף על פי שבטל, מכל מקום, נותר מציאות לעצמו.
גם המלאכים של עולם הבריאה הם בבחינת מהות ומציאות נפרדת מאלקות, ואף על פי שהם בטלים ומשתחוים כלפיו - מכל מקום מהותם ועצמותם של המלאכים הוא בבחינת כיסוי והסתר לאלופו של עולם, שהוא אין עוד מלבדו ממש, בבחינת יחודא עילאה. וכיון שאינם בטלים במציאות מעוצם השגתם, זה מראה על כך שהם מציאות של יש.
הופעת הקליפות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בעולם זה הקליפת נוגה מופיעה לראשונה, כיון שבעולם האצילות "לא יגורך רע" - שאין שם מציאות של רע כלל. אזי בעולם הבריאה כשמופעיה קליפה זו הוא חידוש, אולם בכל זאת הוא באופן שהרע בטל לטוב ורובו (ככולו) טוב. ולכן הטוב שבעולם גובר אלא שמתחילה להיות מציאות של יש.
כינוייו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- עולם הנשמות - הואיל והנשמות נחצבו מתחת לכסא הכבוד בעולם הבריאה. טעם הדבר שמקור הנשמות הוא בעולם זה, שכן עולם זה הוא בבחינת פנימית, ולכן הנשמות שהם מבחינה פנימית נמשכות מעולם זה.
- עולם הכסא - ככתוב "ועל הכסא דמות כמראה אדם" שהוא בבחינת כסא לגילוי של עולם האצילות הנקרא בשם אדם. אחד הפירושים ב"עולם הכסא" הוא: כס אל"ף. כלומר, שהוא בבחינת כיסוי לגבי אלופו של עולם, שמעלים ומסתיר עליו.
הערות שוליים
- ↑ להעיר מתניא - פרק ל"ט בהגהה שגם לשרפים וגם לחיות קוראים חיות הקודש, רק שההבדל ביניהם הוא שלשרפים יש דחילו ורחימו שכלים ולחיות יש דחילו ורחימו טסעיים, וכן מצינו עוד מקומות (וכן ברמב"ם אך נראה שחסידות פוסקת לא כמוהו) שחיות יותר נעלים משרפים ויש להאריך ואכ"מ.