מצות צדקה
צדקה
צדקה היא מצוות עשה מן התורה, לתת צדקה לעני. עני הוא מי שאין לו סכום מסוים, הקצוב בהלכה. בזמן הגמרא היה הסכום מאתים זוז. מי שיש לו מאתים זוז אין לו דין עני אלא דין עשיר ואסור לו לקבל צדקה. אבל מי שאין לו מאתים זוז, אפילו נתנו לו בפעם אחת סכום של אלף זוז מותר לו לקבל זאת.
מקרבת את הגאולה
חז"ל אמרו כי "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה". מסיבה זאת נהג אדמו"ר שליט"א את המנהג של חלוקת הדולרים. מדי יום ראשון, היה מקבל קהל לעצות ברכות והדרכות, והיה מחלק לכל אחד דולר על מנת לתתו או את תמורתו לצדקה. וזאת כדי שמספר גדול של יהודים יקיים את מצוות הצדקה, מה שיגרום למהר את הגאולה השלימה.
כמו כן הורה הרבי כי על כל אחד הנוסע לדרך, לקחת עמו - מלבד ספר החת"ת גם קופת צדקה, לשמירה בדרך.
בשנת תש"נ בעקבות רעידות האדמה שהתרחשו אז אמר הרבי שבקיום מצות הצדקה ויושר בעולם ישקטו רעידות האדמה בעולם.
ביאורים מהרבי שליט"א
- צדקה בסבר פנים יפות, אם הוא חלק ממצוות הצדקה. לקוטי שיחות חל"ד עמ' 84 (עמ' 96)