צבי הירש לרנר
|
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: לא אנציקלופדי. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
הרב צבי הירש (הירש'ל) לרנר (תר"ע - ל' ניסן]] תשנ"א) היה חסיד שמסר את נפשו שנאסר בעוון הפצת יהדות.
תולדות חיים
ילדותו
נולד בשנת תר"ע, בעירה צ'רץ' על יד קמיניצק-פודולסק שבאוקראינה. אביו ר' שמריהו היה מנהל אחוזות רבות.
בעקבות הדאגה לחינוכו של הירש'ל נשלח הנער על ידי הוריו לקמיניצק-פודולסק, מקום בו הייתה סביבה יהודית. הוא גר שם אצל קרובי משפחה, הדוד שלמה ודודה ציפורה שהיו מחסידי צ'ורטקוב.
מעמדו של האבא שמריהו כשכיר, הקנה לילדיו זכות ללמוד לימודים מקצועיים (זכות שנשללה באותם ימים מבעלי עסק עצמאיים). הירש'ל שהיה אז נער מוכשר, התקבל ללימודים במכללת הפועלים, שם סיים את לימודיו במתמטיקה.
לאחר המהפכה הבולשביקית, למד תקופה קצרה בקמיניצק-פודולסק.
מאוחר יותר, בשנת תרצ"ב מצב הרדיפה כנגד היהדות הלך והחריף.
אותם צעירים יבסקים, קנאו בהירש'ל שהיה אז בחור מוכשר, ותפסו אותו באמצע התוועדות, הוא עזב בעקבות כך את המקום ועבר לעבוד במקום אחר במרחק כמה מאות קילומטרים. כך הוא החליף מקומות עבודה מאחד למשנהו: פרוסקורוב, דונייבצי, שמריענגע, ועוד. בכל מקום השתלב בעבודה מסודרת, עד שהצעירים היבסקים עלו עליו ואז היה נאלץ להחליף את מקומות העבודה. לאחר זמן הוא התקבל כמורה למתמטיקה ופיזיקה.
משפחתו של ר' הירש השתייכה למעמד הפועלים, ובזכות כך קיבלו אישור לנהל מכולת קטנה. חנות זו הייתה מוקד לפעילות יהודית , חלוקת מזון לנזקקים, מקום התאספות ולימוד ועוד פעולות רבות שהוסוו תחת מכירת מוצרי המזון.
בשנת תרצ"ג שרר רעב כבד באוקראינה עד כדי כך שאנשים היו מתים ברחובות, נפוחי כפן ומזי רעב. ר' צבי הירש שעבד באותם ימים במוסקבה, היה קונה לחם ושולח לאוקראינה.
בשנת תרצ"ד עבר ללמוד בקייב, שם סיים את לימודי ההתמחות באוניברסיטה.
נישואיו
לאחר זמן הוא חזר לביתו, נפגש עם ר' יצחק כהן (כגן). הלה הכיר את הירש'ל עוד בהיותו בחור צעיר כששהה בקמיניצק-פודולסק, שם הוא ראה אותו משתתף בהתוועדויות עם החסידים. באותה תקופה היה זה מחזה די נדיר לראות בחור צעיר, משכיל, אשר מתייחס ברצינות בחיות ובמרץ לכל עניין שבקדושה. כמו כן שבה אותו טוב ליבו, והוא חפץ לקחתו לחתן לבתו.
כעת, כשחזר הירש'ל לבית הוריו, יצא השידוך לפועל בשעה טובה ומוצלחת. אבי הכלה, ר' יצחק התבטא אז בהתרגשות ובאהבה לחתן החדש: "את בתי נתתי לאיש".
בשנת תרצ"ה היו ר' יצחק ורעייתו שפרה כהן, הורי הכלה, אמורים לנסוע לארץ ישראל. הם היו בין המאושרים שזכו לקבל אישור יציאה מרוסיה לעלות לארץ ישראל.
הזוג הצעיר היה אמור להצטרף להורי הכלה ולהגיע לארץ ישראל. הם חיכו לאישורי עליה (סרטיפיקטים) במשך זמן רב, אולם אלו בוששו מלהגיע. בסופו של דבר, לא יכלו להצטרף לבני המשפחה שכן הצליחו להגיע לארץ ישראל והיו שותפים לחידוש היישוב היהודי בארץ ישראל.
בתקופת ההמתנה לאישורי הכניסה לארץ ישראל, התפרנס הירש'ל ממלאכת ההוראה. כיון שמשכורת המורים באותה תקופה הייתה משכורת רעב כפשוטו, נאלץ היה להשלים את משכורתו בדרכים אחרות, בדרך כלל בשוק השחור.
מאסרו ושחררו
ארבעה חודשים בלבד אחר חתונתו, ור' הירש'ל נתפס על עסקי מסחר אסור במטילי זהב. הוא הובא למשפט מהיר, ונגזרו עליו שבע שנות מאסר.
זמן לא רב לאחר מכן, נשלח לכלא בעיר סולובקי בסיביר. עוד קודם יציאתו לסיביר, ניסתה רעייתו סוסיה, לאתר את מקום מאסרו. היא הלכה יותר מ-10 ק"מ ברגל, כשהיא סוחבת על גבה שק של חפצים עבור בעלה, אך בסופו של דבר לא הצליחו השניים להיפגש בטרם נשלח לגלות.
באחת הפעמים הגיעה משלחת רמת דרג לבקר בכלא. הגנרל היה תלמידו של ר' הירשל באקדמיה הצבאית בשנת תרצ"ג, כאשר לימד שם מתמטיקה.
הגנרל נגיע לר' הירשל ואמר כי הוא לא ידע שנידון על סעיף 58 - סעיף פוליטי חמור - ועל כן הוא אינו יכול לשחררו במקום, אך הבטיח להשתדל להצלתו. ואכן, לאחר זמן קצר הצליח הגנרל לפעול לשחרורו מהכלא מסיבות בריאותיות.
כאסיר משוחרר נאסר עליו לשוב למקום מגוריו או להתיישב בעיר גדולה, ועל כן הוא וזוגתו עברו לסמינובקא - ישוב נידח המרוחק 200 ק"מ מקמיניצק-פודולסק.
בהשתדלותם של קרובי משפחה, הצליח רק הירשל לעבור יחד עם אשתו לעיר פולטבה.
במלחמת העולם השניה
בקיץ תש"א הגיעה מלחמת העולם השנייה לגבולות ברית המועצות. הגרמנים פתחו במלחמה נגד הרוסים, הרוסים הלכו ונסוגו לאחור, ומליוני תושבים נאלצו לעקור מבתיהם ולברוח הרחק, אל תוך רוסיה.
כמו שאר האזרחים, גם ר' צבי, אשתו וילדם , ברחו מהעיר פולטבה. הנסיעה הייתה ברכבות ונמשכה על פני שבועות ארוכים. מידי פעם הייתה עוצרת הרכבת, והיה יורד כדי לחפש אוכל על מנת להמשיך ולהתקיים.
כבר היה פעם אחת שהפסיד את הרכבת, אך בסופו של דבר, בדרך-לא-דרך מצא את אשתו והילד, והמשפחה התאחדה מחדש .
בדרכם הארוכה עצרו גם בעיר 'אורג'יניקידזה' שבאינגושיה. הם החליטו לרדת בעיר זו, ולנסות להתמקם שם עד סיום המלחמה. עד מהרה השתלב ר' הירשל בעבודה בבית חולים שדה צבאי שהיה מסונף ל'ללנינגרדסקיה אקדמיה'. בשנת תש"ג, כאשר בית הרפואה עבר לסטלינאבאד (דושנבה), עברו גם הם לשם.
ביום שבת, כ"א בטבת תש"ה, נולד לר' הירשל וסוסיא בנם השני, ר' משה שיחי'. ר' מוטל סייע בהסקת בית היולדת, וכמו כן השיג מוהל לשבת, והברית נערכה בעתה.
בסמרקנד
לר' הירשל נודע כי בסמרקנד נמצאים חסידים רבים שהשיגו פספורטים פולניים מזוייפים, באמצעותם ניתן היה לצאת מבעד למסך הברזל. רק לאחר השתדלויות רבות, הצליחו הזוג לרנר להגיע לסמרקנד בעיצומה של שנת תש"ו.
בהגיעם לעיר עברו מבית לבית כדי לנסות למצוא מקום לדור בו, ולפחות מקום זמני עד שימצאו את מקום מנוחתם. רק בשעות הערב מצאו "דירה" שלא הייתה אלא חדר עשוי חמר פרוץ לרוח ולעוברים ושבים. בלית ברירה פרקו את מטלטליהם המועטים ופנו ללינת הלילה ב"דירה" החדשה.
עיסוקים חדשים
בסמרקנד כבר לא יכול היה ר' הירשל להמשיך לעסוק במקצוע ההוראה, כיוון שלא ניתן היה להימנע מעבודה בשבת במקצוע זה. משום כך החל לעבוד בכל מיני עבודות מזדמנות, כגון סבלות. הוא אף 'זכה' לקבל על כך את הכינוי "הרשל דער טרעגער".
באותה תקופה משפחתו הייתה במצוקה כלכלית כמו שאר הפליטים שמילאו את סמרקנד. היה קושי עצום בהשגת דלי מים בבוקר שהיה אמור להספיק לכל יום; המים נמכרו בכסף רב.
את הפיתות אפו הירשל וסוסיא מקמח שהשיגו, ולשבת הכינו יין מעץ גפן שגדל בסמוך לביתם. ועם זאת, ביתם היה תמיד פתוח לקבל את כל היהודים הפליטים מהמלחמה.
כי ביתי בית תפילה
בביתו של ר' הירשל לרנר התקיימו לעיתים תכופות מאוד המניין של חסידי חב"ד באזור. המיוחד שהיה בבית שלו שהיה לו גם מקווה טהרה (לאנשים) והיה אפשר לטבול לפני התפילה. מאימת השלטונות ובכדי להקל, עשו תור בין חסידי חב"ד בביתו של מי יתפללו כל שבת. אבל אצל הירשל לרנר היה ידוע בין כל החסידים שאצלו אפשר להתפלל בלי תור וגם בלי להודיע מראש. ואכן לעיתים תקפות במשך שבתות על גבי שבתות התקיימו התפילות בביתו של ר' הירשל לרנר באופן רצוף, וגם התוועדויות פעילות.
בארץ ישראל
בשנת תשל"ב זכה ר' הירש להגיע לארץ ישראל עם בני משפחתו, ולבנות את ביתו בין חסידים בשכונת נחלת הר חב"ד בקריית מלאכי.
בקריית מלאכי היה אהוב על כולם. הוא היה ידוע כאדם שאפשר לסמוך עליו. הוא דאג להכניס ילדים למוסדות החינוך של ר' מרדכי קוזלינר, בשכנעם שבישיבה זו יקבלו את הטוב ביותר, וישיבת תומכי תמימים נחלת הר חב"ד התעשרה בתלמידים.
כמו ברוסיה, גם כאן חיפש לעשות מעשי חסד עבור הסובבים אותו. הוא היה קונה מוצרים בשוק ובמכולת למי שהיה קשה לו ללכת על רגליו. השכן הגלמוד מצא מקום שמח על שולחנו בכל שבת וחג.
יחד עם הגשמיות העביר גם יהדות לאלו שנעזרו על ידו. הוא עורר את שכניו המבוגרים להתענין וללמוד עוד ועוד.
בחודש תשרי הראשון לאחר יציאתו מרוסיה, תשל"ג, זכה סוף סוף להגיע לרבי לאחר שנים רבות של כיסופים. באותה תקופה כלתו הייתה לפני לידתה, ואשתו ניסתה לומר לו כי אולי אין זה הזמן הראוי לנסיעה, שכן בבית יהיו זקוקים לעזרתו, אך הוא ענה בפשטות כי העזרה הגדולה ביותר שהוא יכול להושיט, זה לקבל ברכה ישירה מהרבי שהכל יתנהל כשורה.
בית חב"ד "ערוגות"
במשך כ-10 שנים, בכל שבת וחג, היה הולך רגלית למושב "ערוגות" שנמצא במרחק של 6 ק"מ מנחלת הר חב"ד, כדי לארגן שם מניין תפילה. הוא היה הולך לשם בכל מזג אויר, בקיץ ובחורף. כשהיה מגיע לשם, לא היה ממתין לו מניין אנשים, אלא הוא רק היה מתחיל לאסוף את האנשים מהבתים, מהרפת ומהגינה, והכל בחיוך, במילה טובה ובמאור פנים - אף אחד לא יכול לסרב לו. הוותיקים עוד זוכרים היטב איך שהוריד את הרפתן מהטרקטור בבוקרו של יום הכיפורים, וזיכה גם אותו בתפילה.
בימי החול זיכה את תושבי המקום בהנחת תפילין, ואף דאג לקבוע מזוזות כשרות על פתחים רבים. בחגי ישראל היה מגייס את בניו לעזרה כבעלי קריאה, בעל תוקע בעל תפילה וכדומה. לא מעט בזכות פעילותו, יש שם כיום בית כנסת ומנין קבוע בכל ימות השנה.
פטירתו
נפטר ביום ל' בניסן, ראש חודש אייר תנש"א, כשהוא זקן ובא בימים.
משפחתו
- בנו הרב ד"ר יעקב לרנר - חסיד חב"ד מדען פיזיקאי מפורסם, בשנים האחרונות הפך למפורסם גם בזכות ריקודיו בשמחות אנ"ש.
- בנו הרב משה לרנר - חסיד חב"ד מקרית מלאכי מדען בתחום החשמל.
קישורים חיצוניים
- נס בפריצת מסך הברזל - סיפורים וזכרונות על הרב לרנר מפי נכדתו אתר שבועון בית משיח