אפיקומן

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

מצה

אפיקומן הינו מצה אשר אוכלים אותו בליל הסדר בסימן "צפון".

מקור

מקור מנהג זה הינו אכילת קרבן הפסח בסופו של הלילה בזמן שבית המקדש היה קיים, אשר נאכל עם מצה, וכפי שכתוב במשנה, מסכת פסחים:"אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן".

זמן אכילתה

ערך מורחב – סימני הסדר - צפון

מדייקם לאכול את האפיקומן שיהיה לפני חצות, כפי קרבן הפסח שהיה נאכל רק עד חצות. אחר אכילת האפיקומן, ממשיכים באמירת הלל וההגדה, שמסתיימת הרבה אחר חצות הלילה.

לאפיקומן לכתחילה טוב לאכול שני "כזיתים", לאור שתי דיעות בעניין: שכזית האפיקומן הוא זכר לפסח, או שהוא זכר למצה הנאכלת עם הפסח. וכדי לצאת ידי שתיהן, טוב לאכול שני כזיתים. וכן הוא מנהג הרבי. ואם קשה עליו לאכול שני כזיתים, שאז אוכל רק כזית אחד, עליו להתנות שהוא זכר על פי הדעה שהלכה כמותה.

אם במצה המיועדת לאפיקומן אין כשיעור המספיק לכל בני הבית, יקבל כל אחד מבני הבית חתיכה קטנה ממנה, ולחתיכה זו יוסיפו עוד (מהצד) חתיכות מצה כשיעור הנדרש. אין לשהות מתחילת האכילה ועד סופה יותר מהזמן של "אכילת פרס". אכילת האפיקומן בהסיבה, ויש לסיימו קודם חצות. לפני אכילת האפיקומן יש לשתות באופן שלא יבוא לידי צימאון אחר כך, כי לאחר אכילת האפיקומן אין אוכלים ואין שותים שום דבר. ונזהרים אפילו משתיית מים.

גניבת האפיקומן

יש הנוהוגים 'לגנוב' את האפיקומן בליל הסדר, אך ב'הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים', בפסקה המתחילה במילה 'אפיקומן', כותב הרבי: "יש נוהגין שהתינוקות 'חוטפין' את האפיקומן (ופודין אותו מהם תמורת איזו מתנה). ואומרים שמרומז בלשון רז"ל: חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל התינוקות שלא יישנו... ואין נוהגין בחטיפת האפיקומן בבית הרב, ולהעיר ממאמר רז"ל בתר גנבא גנוב וטעמא טעים".

מנהג זה אינו חידוש של חסידות חב"ד, והוא נמנה אף על כמה קהילות רבות .

יש הסוברים גם שמנהג זה אינו חינוכי, ובמיוחד בליל הסדר שמטרתו היא "והגדת לבנך". וכפי מה שכתב בספר החינוך בטעם שנאסרה "שבירת עצם בפסח": "ועל-כך בתחילת בואינו להיות סגולה מכל העמים ממלכת כהנים וגוי קדוש, ובכל שנה ושנה באותו הזמן ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו לה באותה שעה ומתוך המעשה והדמיון שאנו עושים נקבע בנפשותינו הדבר לעולם".  וממשיך וכותב, אודות כך שאדם נפעל כפי פעולותיו ולבו, ואף אם הוא צדיק, באם יעסוק תמיד בדברים של דופי, יכול חלילה להיות כרשע.

כל זה כתב אחר ההסבר הפשוט לאיסור שבירת עצם בקרבן פסח: "שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרר העצמות ולשברם ככלבים ולא יאות לעשות ככה כי אם לעניי העם הרעבים" - כלומר, למרות ששבירת עצם שייכת לכאורה גם בקרבנות אחרים, הנה רק בליל הסדר אסרתו תורה.

ומודגשת במיוחד השפעת חג הפסח על כל השנה, שלכן "אין אומרים 'חסל סידור פסח'... שבפסח החג עצמו נמשך תמיד".

כמו כן הרבי אמר בשיחת ליל שני של חג הפסח ה'תשכ"ב :

שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט
פרמטרים [ ממקור ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

וזהו גם מה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר באחת ההתוועדויות דלילות הפסח [ספר השיחות תש"ה ריש עמ' 48] שבליובאוויטש היו גנבים ידועים, ואף-על-פי-כן בלילות הפסח היו שובתים ממלאכתם... ומובן שהרבי לא אמר דבר צחות בעלמא, אלא זהו לימוד והוראה – שהגילוי שבלילות הפסח הוא באופן שחודר ופועל ("עס דערנעמט") אפילו אצל כאלו שהם גנבים. ויש לבאר הדיוק בדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שנקט הדוגמא של "גנבים" דווקא – כיוון שגניבת דעת היא הפתח לכל מיני רע, וכמאמר רז"ל "כך היא אומנות של יצר-הרע היום אומר לו עשה כך וכו' עד שאומר לו עבוד עבודה-זרה", וידוע פירוש כ"ק מו"ח אדמו"ר שהתחלת פעולת היצר-הרע היא מענייני קדושה, שגם הוא מסכים על עשיית מצוה באומרו: "עשה כך", ואף שזהו עניין של מצוה, מכל-מקום כיון שנתערבה כאן הסכמתו של היצה"ר, הרי זו גניבת דעת, ופתח ואחיזה כו', עד למעמד ומצב שאומר לו "עבוד עבודה זרה", והעצה היחידה היא – שלא יהיה עסק כלל עם היצר-הרע, אפילו לא הסכמתו על ענייני מצווה. וזהו הפירוש בדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שבלילות הפסח היו הגנבים שובתים ממלאכתם – שהגילוי שבלילות הפסח נמשך והגיע אפילו אצל הגנבים, שזהו המקור לכל מיני רע. ועניין זה מובן גם על פי מה שכתוב בכתבי האריז"ל בביאור הטעם שיציאת מצרים הוצרכה להיות "לא על-ידי מלאך ולא על-ידי שרף ולא על-ידי שליח, אלא על-ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו", כי, מצד השיקוע במ"ט שערי טומאה, הרי כל הגילויים לא היו יכולים להגיע למטה כל כך, כי אם גילוי "הקב"ה בכבודו ובעצמו". ונמצא, שהגילוי דחג הפסח נמשך וחודר בכולם, אפילו אצל הגנבים.

מובן מכך, עד כמה מושלל קיום המנהג של 'גניבה' בליל הסדר.

גם מנהג יהודי תימן הוא לא לגנוב את האפיקומן, כפי שמביא הרב יוסף קפאח: "לא היו נוהגים 'לגנוב' את האפיקומן, לפי שהגניבה אסורה אפילו לשחוק ולשמחה ואפילו לדבר מצוה". וב'אגדתא דפסחא' כתוב: "אין מנהג לגנוב את האפיקומן".

גם בספר אסופות רבינו חיים הלוי כתוב: "לא היה ניחא למרן הגר"ח זצ"ל המנהג שהקטנים חוטפין האפיקומן, והיה מניחו במקום המשומר עד שעת אכילתו, ופירש דמשום כך סימנו את אכילת האפיקומן במלת "צפון" לומר שטעון שמירה והצפנה... כיוון שהאפיקומן זכר לקרבן פסח, וכמו שקרבן פסח טעון שמירה ונפסל בהיסח הדעת כן צריך האפיקומן שמירה...".

הנהגות רבותינו נשיאינו

אדמו"ר מוהרש"ב היה שובר את האפיקומן לחמש חתיכות. מסופר שפעם נזדמן שנשבר לשש חתיכות - והניח אחת הצדה. כמו כן, היות וציור האות אל"ף הוא שלושה קוין, נהגו לשבר את האפיקומן לשלוש חתיכות.

קישורים חיצוניים

• מי הגנב? הפשט והעומק מאחורי חטיפת האפיקומן שניאור אשכנזי, באתר .
• מצוא את האפיקומן מנחם ברוד, באתר .
• לא תגנוב - אפיקומן מרדכי מנשה לאופר, במדור ניצוצי רבי בגליון התקשרות.