מנחם נחום מצ'רנוביל

האדמו"ר הרב הקדוש רבי מנחם נחום מצ'רנוביל (טשערנאבלער) נולד בשנת ת"צ לאביו הרב ר' צבי, בנו של ר' נחום גאון, המכונה רבי [[[אדם בעל שם]]. בילדותו נתגדל אצל דודו ר' נחום העיור.

רבותיו

באחד השנים, כאשר שימש ר' מנחם נחום כבר לתלמידים באחת העעיירות, שמע על הבעל שם טוב, הוא הגיע לבעל שם טוב לשבת. לפני שהגיע, אמר הבעש"ט לרעייתו, הרבנית רחל לאה, שתיזהר מהאורח כיון שהוא גנב. כאשר הגיע האורח תמהה הרבנית "הזהו גנב?", ענה לה הבעש"ט "גנב גדול הוא, במעשיו הטובים גונב את העולם הבא כולו".

לאחר ביקור זה, בו נתרשם עד מאד מהבעש"ט, דבק בעבל שם טוב והי' לתלמידו המובהק.

לאחר פטירת הבעל שם טוב, הגיע ר' נחום להמגדי ממזריטש. המגיש שמח נמכך שר' נחום הגיע אליו, ומינהו להסתובב בין העיירות ולהפיץ חסידות.

גדול מרבן שמו

האדמו"ר הזקן בעל התניא זצ״ל ישב פעם עם חביריו במעזריטש ושוחחו בדברי תורה. לפתע החל האדמו"ר הזקן לרעוד עד שגם הכסא שעליו ישב רעד. שאלוהו לסיבת הרעדה, והראה על הרה״ק רבי מנחם נחום שעבר במרחק. שאלוהו: הלא הוא רחוק מכאן? וענה: בכח רבי נחום להטיל פחד גם ממרחק.. [1]

הריי"צ כותב בספרו היום יום: אאמו"ר הרש"ב כותב באחד ממאמריו: בתענוג נפשי על אלוקות יכול להיות מזה שמנונית בגוף. אומרים על הר' נחום מטשרנאביל שהיה שמן בגופו מעניית "אמן יהא-שמיה-רבא".[2]

ספריו

מאור עינים על התורה

ישמח לב על אגדות הש"ס