שנה ראשונה (נישואין)

השנה ראשונה שלאחר הנישואין הוא זמן בו על פי תורה הבעל מחוייב לשמוח עם אשתו החדשה ולהקדיש את הזמן לבניית הבית החדש, דבר הכולל הסתעפויות נוספות כגון מקום המגורים, דחיית היציאה לשליחות ועוד.

החיוב ומקורותיו

בפרשת כי תצא נאמר: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח.

ציווי זה הוא מצוות עשה, כפי שנפסק ברמב"ם: "שצוונו להתייחד החתן עם אשתו שנה תמימה, שלא יסע חוץ לעיר ולא יצא בצבא ולא יעבור עליו דבר מהדברים הדומים לאלו, אבל ישמח עמה עד מלוא שנה מיום בואו אליה".

מצווה זו חלה על כל נושא אשה חדשה – הן בתולה, הן אלמנה, והן גרושה, אך לא על מי שנושא מחדש את גרושתו, או אדם שמקיים נישואין אסורים.

בדומה לכך חתן בשנה הראשונה פטור (לחלק מהדעות) מכל מס אזרחי, וכך גם לנסוע ללא אשתו מחוץ לעיר למשך זמן רב, ויש לכך השלכה הלכתית ישירה - שכל סעודה הנערכת מחמת הנישואין בשנה הראשונה ניתן לברך בזימון 'שהשמחה במעונו'.

לדעת רש"י המצווה היא לשמח את האשה במשך השנה, ולא רק לשמוח עם האשה.

טעם המצווה

בספר החינוך מוסבר שהסיבה לחיוב השנה הראשונה היא מכיון שמטרת הנישואין הוא אחדות בין הבעל והאשה, ההרגל שאדם מתרגל אליו במשך שנה שלימה ברציפות, גורם לכך שהאיש והאשה יתרגלו זה לזה עד שזה יהפוך להיות הרצון הטבעי שלהם, והנצי"ב הוסיף על כך, שהחשש הוא שאם יסיח דעתו ממנה מיד בתחילת הנישואין, עלול להיות שמאורע קיצוני (כמו מלחמה או דבר דומה) יגרום לניתוק קשר הנישואין שעדיין אינו חזק דיו.

בספר הכוזרי מוסבר שמצוות שנה ראשונה היא על מנת שהחתן ישִֹים לב למתנה הנפלאה שזכה בה, דוגמת החיוב מן התורה לשים לב לכל המתנות הרבות שהקב"ה נותן לנו ולחוש את השמחה המתווספת לנו על ידם, כמו שכתוב "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך".

כך גם פירשו חסידים את הפסוק "כי ייקח איש אישה חדשה... נקי יהיה לביתו שנה אחת" - רצונך להיות נקי לביתך? העצה היא התנהגות ראויה בשנה הראשונה.

בדרושי הרמז והסוד

בהתאם לדברי חז"ל "מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות", אנחנו מוצאים שגם לאחר ה'חתונה' של הקב"ה עם בני ישראל במתן תורה, קיים הקב"ה בעצמו את המנהג של "נקי יהיה לביתו שנה אחת" בכך שהקב"ה נותר בהר סיני עם בני ישראל במשך שנה שלימה מו' סיון עד לשנה הבאה בכ' אייר שנעלה הענן.

השל"ה הוסיף רמז, שביחוד של חתן וכלה שמביא להמשך התולדות רמוז שם הוי': יו"ד - חכמה, אב. ה"א - בינה, אם. וא"ו - ז"א, בן. ה"א - מלכות, בת. ובהתאם לי"ב צירופי שם הוי' של י"ב חודשי השנה, לכן צריך להיות "נקי יהי' לביתו שנה אחת", דהיינו שנים עשר חודשים.

הוראות והתייחסויות הרבי

בשנה הראשונה צריכה האשה להתגורר בסביבת אנשים שומרי תורה ומצוות, בסביבה חסידית בקרבת נשים ממשפחתה, עם עדיפות לסביבה 'חמה' ו'ביתית', אך לא בצמוד למגורי ההורים, ומקום מגורים זול והכל בהסכמת האשה.

דעת הרבי שיש להתחיל את חיי הנישואין בהקדשת שנה שלימה לכל הפחות ללימוד בכולל אברכים, בדגש על לימודי הלכה, ורק לאחר מכן לצאת לשליחות.

בנוסף, שלל הרבי החמרות שונות בעניני פרישות לא בשנה הראשונה ולא לאחריה, היות שבדורנו חומרה בזה – עלולה להביא לידי קולא, והורה שלא להתחיל בבדיקות רפואיות וכדומה במשך כל השנה הראשונה באם האשה עוד לא נכנסה להריון.

קישורים חיצוניים

• הרב יצחק חביב, הקונפליקט: לנסוע לרבי ב"שנה ראשונה"?
• הרב שניאור זלמן ירוסלבסקי, על שלושה דברים השנה הראשונה עומדת, מתוך מגזין 'דרך המלך'
• הרב יוסף שמחה גינזבורג, פינת הלכה ומנהג – שנה ראשונה, בתוך עלון שיחת השבוע