משל הלבינה
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
משל הלבנה הוא נבואה ארוכה שניתנה ליחזקאל הנביא בה היה צורך לצור על לבינה את צורת ירושלים ולעשות מעשים המסמלים את המצור ואת חורבנה.
מצור
תחילה נצטווה יחזקאל לצור על לבינה (עליה קל יותר לחקוק[1]) את צורתה של ירושלים.
סביב העיר היה עליו לבנות מצור – מגדלי עץ (דיק), סוללות עפר, מחנות צבא וממונים עליהם.
לאחר מכן היה עליו לקחת "מחבת ברזל" שתחצוץ בין העיר ובינו (- ובין המצור שסביבה), מחבת זו מסמלת את חומת העיר שחוצצת ומגינה על העיר הנצורה.
השכיבה
כעת, צווה יחזקאל לסבול צער ויסורים בכדי לכפר על עוונותיהם של בני ישראל.
שלוש מאות ותשעים ימים היה עליו לשכב על צידו השמאלי, בכדי לכפר על כל השנים בהם בני ישראל חטאו עד לגלות עשרת השבטים[2], (מלכות ישראל שכנה בצפון שנקרא גם שמאל).
לאחר מכן היה עליו לשכב עוד ארבעים יום כנגד השנים בהם חטאו בני יהודה עד לזמן הנבואה הנוכחית (חמש שנים לאחר גלות יכניה[3], (מלכות יהודה שכנה בדרום שנקרא גם ימין).
בזמן בו שכב יחזקאל, היה עליו לפשוט את ידו החשופה אל עבר העיר (שבלבנה) לסמל את מלחמת נבוכדנצר בה.
ה' ציווה אותו גם שיתנהג כאילו קשרו אותו בחבלים ולא יתהפך מצד לצד במשך הזמן הזה.
אכילה ושתיה
במשך זמן זה, היה על יחזקאל לאכול לחם שנעשה מתערובת של דגנים וקטניות, כפי שאוכלים בזמן מצור בצורה בזויה ומאוסה. תערובת הלחם הכילה: חיטים, שעורים, פול, עדשים, דוחן וכוסמין.
פעם ב-24 שעות היה עליו לשקול מהלחם משקל של עשרים שקל (כ-320 גרם) ולאוכלו. בנוסף, היה עליו למדוד שישית הין (כ-690 מ"ל) של מים. מדידה זו מסמלת את אכילת בני אדם בזמן מצור, פעם ביום וכמות קטנה מפחד שיתמו המזון והמים.
מלבד זאת, היה עליו לאכול "עוגה" (סוג לחם) של שעורים שנאפתה על גבי גחלים העשויות מגללי צואת אדם שיבשה. האפיה הייתה צריכה להעשות לפני בני הגולה.
יחזקאל קבל לפני ה', שמעודו לא טעם דבר טמא (מעולם לא ראה קרי בעקבות מחשבות), נבילה וטריפה (לא אכל בהמה חולה שנשחטה) או פיגול (בהמה שהייתה עליה שאלה לחכם), ומדוע עליו לאכול בצורה כל כך בזויה?
ה' נעתר לבקשתו, והתיר לו להמיר את גללי צואת האדם בגללי צואת הבהמה.
תכלית צורת אכילה זו בא לסמל את צורת האכילה בירושלים הנצורה.
החורבן
לקריאה נוספת
- ספר יחזקאל פרקים ד-ה.
הערות שוליים
- ↑ רד"ק, אולם הוסיף שבתרגום יונתן כתוב שזו הייתה אבן.
- ↑ החשבון הוא כך:
בימי השופטים: 8 – כושן, 18 – עגלון, 20 – סיסרא, 7 – מדין, 18 – עמון, 40 – פלישתים = 111.
בימי מיכה (בעל הפסל) – 40 = 151.
בימי המלכים: 22 – ירבעם בן נבט, 2 – נדב בנו, 24 – בעשא, 2 – אלה בנו, 12 – עמרי, 22 – אחאב, אחזיהו בנו – 2, יהורם אחיו – 12, יהוא – 28, יהואחז – 16, יהואש בנו – 16, ירבעם בנו – 41 = 350.
מנחם בן גדי – 10, פקחיהו – 2, פקח בן רמליהו – 20, הושע בן אלה – 9 = 391.
השנה האחרונה של הושע אינה מנויה כיוון שבפועל הוא מלך רק 8 שנים. (רש"י). - ↑ החשבון הוא כך: מנשה – 22, אמון – 2, יהויקים – 11, צדקיהו – 5 (רש"י).