דבורה לאה (בת אדמו"ר הזקן)
בג' תשרי בשנת תקנ"ג הסתלקה הרבנית דבורה לאה ביתו של אדמו"ר הזקן.
הסתלקותה
עבודתו של רבנו הזקן במסירות נפש במשך שמונה עשרה שנה (תקל"ד-תקנ"ב) בחינוכם והדרכתם של חסידי חב"ד, עוררה קיטרוג גדול למעלה ורבנו הזקן הי' זקוק למליצי יושר ולמעוררי רחמים. הוא שלח שלוחים מיוחדים ל"אהלי קודש" של מורנו הבעש"ט והרב המגיד ממזריטש.
במוצאי שבת סליחות, סוף שנת תקנ"ב, קרא רבנו הזקן אליו אחדים מקשישי התלמידים וסיפר להם על המצב הרציני של הקטרוג, וכי יש לו יסוד לחשוב שבראש השנה הבא - תקנ"ג - יעבירו המקטרגים את קטרוגם מהחסידות - עליו. רבנו הזקן ביקש מהם לעורר רחמים וכן לעשות סדר כיצד לעזור לבנו אדמו"ר האמצעי, בהנהגת והנהלת החסידם ועניני החסידות.
בתו של רבנו הזקן, הרבנית דבורה לאה, אמו של אדמו"ר הצמח צדק, ששמעה את כל מה שמסר אבי' לקומץ תלמידיו, החליטה להלחליף את אביה, וחשבה כיצד לבצע זאת.
בערב ראש השנה אחרי תפלת מנחה, נכנסה הרבנית דברה לאה לאולם המנין הקטן, בו נכחו בני "בית רבי" ויחידי סגולה מבין התלמדים שהיו שקועים אותם שעה באמירת תהילים. הרבנית דבורה לאה ניגשה אל ארון הקודש, פתחה את דלתותיו והכריזה:
כל הקהל, הנכם עדים שבפני ספרי התורה הקדושים, אני מקבלת על עצמי בדיעה צלולה ובאלה ובשבועה, שאני דבורה לאה בת שטערנא מחליפה את אבי רבי שניאור זלמן בן רבקה, שהוא ישאר בחיים.
בליל א' דראש השנה אחרי התפלה, יצא רבנו הזקן ושאל היכן נמצאת דבורה לאה. כשראה אותה התחיל לומר לה "לשנה..". הוא הספיק לומר רק את המילה "לשנה", והרבנית דבורה לאה קפצה ואמרה: "לשנה טובה תכתב ותחתם, אבא, אל תדבר..." ולא נתנה לו לסיים את ברכתו.
למחרת, ביום השני של ראש השנה, אמר רבנו הזקן חסידות עד הבדלה. אחרי הבדלה קרא לבתו דבורה לאה ולבעלה רבי שלום שכנא לחדרו.
ביום שני של ראש השנה חלתה הרבנית דבורה לאה, ולמחרת בצום גדליה - ג' תשרי תקנ"ג - נסתלקה לעולמה כשהיא בדעה צלולה עד הרגע האחרון.
בקשתה האחרונה מאביה היתה, שיחנך וידריך את בנה יחידה - לימים האדמו"ר הצמח צדק.