שביעי של פסח

איור של קריעת ים סוף

שביעי של פסח, הוא יום טוב המסיים את חג הפסח, החל ביום השביעי של החג - כ"א בניסן. ביום זה אירעה קריעת ים סוף. בארץ ישראל יום זה הוא היום האחרון של פסח, שבו מאירה הארת המשיח ואוכלים את סעודת משיח.

ענין החג

אדמו"ר הריי"צ כותב שהגילויים שהיו אצל הרביים בשביעי ואחרון של פסח הם יותר נעלים מהגילויים שהיו בראש השנה וביום כיפור ומכל "
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין אַנדערע גילויים", כמו כן מאריך אדמו"ר הריי"צ אודות מעלת הטבילה במקווה שבערב שביעי של פסח.

הרבי מסביר כי ענינו של שביעי של פסח הוא קריעת ים סוף, שהוא ענין הקשור עם משה רבינו, כמו שכתוב בוקע ים לפני משה, ולכן כתיב "אז ישיר גו'" לשון יחיד, אלא שגם בני ישראל עמדו אז במדריגת משה; ואילו אחרון של פסח קשור עם הארת המשיח.

זהו החילוק בין הימים הראשונים של פסח ובין הימים האחרונים של פסח, שהימים הראשונים של פסח שייכים ליציאת מצרים שהיתה על ידי משה רבינו, והימים האחרונים של פסח שהם שביעי של פסח ואחרון של פסח, שייכים לגאולה העתידה.

ברכת שהחיינו

היום טוב היחידי בשנה שאין מברכים בו שהחיינו הוא שביעי ואחרון של פסח, מה שאין כן בכל שאר הימים טובים: ימים הראשונים דחג הפסח, חג השבועות, חג הסוכות, שמיני עצרת, ואפילו בראש השנה וביום הכפורים, מברכים שהחיינו - כי, ברכת שהחיינו היא רק על ענין שכבר בא בהתגלות, ולא על ענין שמשתוקקים אליו אבל עדיין לא בא בהתגלות.

רבותינו נשיאינו נהגו להזכיר לפני הקידוש בליל שביעי של פסח את הענין של אי-אמירת שהחיינו, כיון שעל אף שלא נוהגים לומר שהחיינו בפועל, יש סברה שכן לברך שהחיינו.

קישורים חיצונים

• תורת מנחם שנת תשכ"א עמ' 245
• סיפור התקנה של ד' כוסות בסעודת משיח, חב"ד אינפו