שם ע"ב

שם ע"ב נוצר משם הוי"ה במילוי יו"דים, באופן הזה: יו"ד, ה"י, וי"ו, ה"י. שם זה הוא כנגד ספירת חכמה. בעולמות שם זה הוא כנגד עולם העקודים שבו הספירות כולם עקודות בכלי אחד, מפני תוקף הביטול ששייך לשם ע"ב המתגלה בהם. ענינו בנפש האדם הוא בחינת היחידה, שהוא שם שאינו מחודש.

ענינו

שם ע"ב נוצר משם הוי"ה במילוי יו"דים באופן הזה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י. רק בשם זה יש ארבעה יודי"ן, מה שאין כן בשם ס"ג שאף שגם בו יש מילוי יודי"ן, אין בו ארבעה יודי"ן.

שם ב"ן נקרא בשם בהמה, ביחס לשם ס"ג שנקרא בשם בהמה רבה. כך גם ביחס בין שם מ"ה לשם ע"ב, שביחס לשם מ"ה הנקרא אדם, שם ע"ב זה נקרא בחינת אדם הגדול.

ענינו בעולמות

בעולמות, שם ע"ב הוא כנגד עולם העקודים, בו הספירות כולם עקודות בכלי אחד בלי חילוק. האפשרות להיות כל הספירות בלי חילוק היא מהארת שם ע"ב שהוא בחינת ביטול.

ענינו בנפש

ענינו של שם ע"ב בנפש הוא כנגד בחינת היחידה. שבמדרש נחשבו חמש מדריגות בנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, ואילו בזוהר כלולים חיה ויחידה בבחינת נשמה לנשמה, ונמצא שארבע דרגות אלו הם כנגד שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, ונמצא כי שם ע"ב הוא כנגד נשמה לנשמה, שהוא היחידה.

ענין ההיחידה בנפש הוא האיתן שהוא תוקף הנשמה הבא בגילוי בכח של מסירות נפש. ובחינת איתן הוא יושן בלתי מחודש, והוא שם ע"ב שהוא שם שאינו מחודש (מה שאין כן שאר השמות הם מחודשים).