אורך התקיעות
שברים
דעת אדמו״ר בשו״ע[1], שבשברים יהיו בכל שבר שלושה כחות דוקא.
כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נהג לתקוע בשברים שלשה טרומיטין ומחצה, ודעת הרבי מה"מ שהיות ונהג כך ברבים להוציא את הרבים — ודאי דשייך לרבים[2].
שלושת הטרומיטין בתקיעותיו של הרבי מה"מ היו באופן של ״טו או טו, טו או טו, טו או טו״ ואילו בתקיעותיו של כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב היה זה באופן של ״טו או טו, או או טו, או או טי״[3]
דעת אדמו״ר בשו״ע[4], שיש לתקוע בתקיעות מיושב שברים־תרועה בנשימה אחת, ובמעומד בשתי נשימות.
אך הרבי מה"מ סיפר[5]: שמעתי מכ״ק מו״ח אדמו״ר [מוהריי״צ], שאביו — כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע — כשתקע, היה מפסיק בין שברים לתרועה. אך לא שאלתיו האם היה זה מטעמי בריאות, או מצד הענין שבזה[6].
מהרה״ח רמ״ד ריבקין ע״ה שהיה תוקע אצל אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע, והרבי לא הסיר את אצבעו מה״שברים״ עד שהפסיק התוקע בנשימה.
תרועה
בתרועה מאריכין בטרומיטין[7].
אצל אדמו״ר מהר״ש היו תוקעין בתרועה 42 טרומייטין, ואצל אדמו״ר הזקן — 63 טרומייטין. והתקיעה אחר השברים־תרועה היתה ארוכה כהשברים-תרועה והתקיעה הראשונה[8].
הוד כ״ק אאזמו״ר הרה״ק מוהר״ש היה תוקע בתרועה 42 טרומייטין, והתקיעה שאחרי השברים־תרועה היתה ארוכה כעין השברים־תרועה והתקיעה הראשונה[9].
להוד כ׳׳ק אאזמו״ר הרה״ק מוהר״ש היתה נשימה ארוכה. בתקיעת־שופר היה תוקע 72 קולות בתרועה[10].
לאאזמו״ר — אדמו״ר מהר״ש — היתה נשימה ארוכה לנגינה. היה ביכלתו לתקוע עד 53 תרועות בשופר הגדול — שמקובל כי הוא שופרו של המהר״ל מפראג[11].
התקיעות שתקע כ״ק אדמו״ר מהורש״ב.. התקיעה היתה ארוכה, השברים שלושה והצי, תרועות כמדומה מ״ב, או ע״ב בקירוב — איני זוכר בדיוק[12].
הערות שוליים
- ↑ תקצ, ז
- ↑ אגרות־קודש ח"כ, עמ' ל"ט; המלך־במסיבו ח"א, עמ' נה-נז
- ↑ מהרה״ח ר״א לנדא
- ↑ תקצ, ט
- ↑ בסעודת יום א דר״ה תשכ״ט
- ↑ המלך־במסיבו, א, עמ׳ רלו
- ↑ ראה שו״ע אדמו״ר תקצ, ד: בתרועה יכול להאריך בטרומטין כמה שירצה
- ↑ ספר התולדות — אדמו״ר מהר"ש [מאדמו״ר מה"מ, תש״ז], עמ׳ 67
- ↑ ס׳ השיחות תש׳״א, עמ׳ 28
- ↑ ס׳ השיחות תש״ד, עמ׳ 136
- ↑ ס׳ השיחות תרח״ץ, עמ׳ 253
- ↑ רשימות־דברים, א, עמ׳ שכח
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר אוצר מנהגי חב"ד)
