דוד צבי הילמן

הרב דוד צבי הילמן בן ר' אשר ומרים-דבורה הילמן. אימו היא ביתו של ר' יהושע דוברוסקין, חתנו של החסיד הנודע הרב דוד צבי חן המכונה הרד"צ.

הילמן נולד חודשיים אחרי פטירתו של סבו הרד"צ ונקרא על שמו. בצעירותו למד אצל המשפיע הרב חיים שאול ברוק בישיבת אחי תמימים בתל אביב. זמן קצר לאחר ייסוד ישיבת פוניבז', נכנס ללמוד בישיבה בהשפעת הרב יהושע יגל, ונמנה עם עשרים הבחורים הראשונים שלה.

היה ידיד עם הגאון הרב חיים נאה שכתב לו מכתבי ידידות, ואף גער בו על כך שסטה מדרך חסידות חב"ד לדרך המתנגדים.

הרבי התבטא עליו שכואב לו שיהודי שמגיע מגזע חסידים לא לומד חסידות.

הוצאה לאור

בתשי"ג, בהיותו בן 27, הוציא הילמן את הספר "אגרות בעל התניא ובני דורו", המכיל את "כל האיגרות, התשובות והתעודות, שיש להן שייכות לאדמו"ר הזקן, בין שנכתבו על ידו ובין שנכתבו על ידי בני דורו אליו או אודותיו". הוא כתב שם כי בשל יוקר הדפוס נבצר ממנו להוציא את החלק השני, שהיה אמור לכלול עניינים נוספים הקשורים בבעל התניא, ובהם פסקי הלכה שלו וכן השמטות של מספר סימנים בשולחן ערוך הרב.

בחלקו האחרון של הספר שעוסק בגניזה החרסונית. חלק נכבד מספרו ייחד הילמן להפרכת מהימנותם של המסמכים שנמצאו בגניזה החרסונית. הוא פרסם את הערכתו לשמו של הזייפן: נפתלי צבי (הירשלע) שפירא. טענותיו של הילמן הועלו בפני הרבי שהאריך לענות עליהן בכמה מכתבים.

הילמן, שעזב בצעירותו את חסידות חב"ד, ראה צורך להצדיק את עזבתו, וגרס מלחמה ברבי, וכל מענותיו של הרבי אליו הביא אותו להוסיף ולגדף, ועל כן הרבי פסק מלענות לו.

דעתו של הרבי בנוגע לגניזה החרסונית הוא מהטעמים להחרמת שמו של הרבי ברמב"ם מהדורת פרנקל.

בתחילת שנות הלמדס' נקרא על ידי שבתי פרנקל לעמוד בראש המערכת שההדירה והוציאה את משנה תורה לרמב"ם במהדורה חדשה, ובמשך כארבעים שנה התווה את דפוסי פעילותה. הילמן ערך גם את ספר המצוות לרמב"ם שבהוצאה זו. כתב ערכים באנציקלופדיה התלמודית, בהם: הפרשת תרומות ומעשרות, הפרשת חלה, חציצה, טעמים, כתובה, כתובת בנים דכרין, וכתובת יבמין. את הסכמתו לכתיבת הערכים התנה באי פרסום שמו.

על פי החלטו הוחרם שמו של הרבי בכל הסדרה, אך הרבי מאוד אהב את עבודתו, והגה בהוצאה זו וציין לה רבות, מספרים שספר זמנים הגיע לרבי לפני חג הפסח, והרבי התבטא שהספר גרם לו ל"ליכטעקע פסח" (פסח מואר).