אגרות בעל התניא ובני דורו
הספר "אגרות בעל התניא ובני דורו", מכיל את "כל האיגרות, התשובות והתעודות, שיש להן שייכות לאדמו"ר הזקן ר' שניאור זלמן מלאדי, בין שנכתבו על ידו ובין שנכתבו על ידי בני דורות אליו או אודותיו". יצא לאור בשנת 1953, על ידי הסופר הילמן.
בספר הילמן מציין כי הספר שיצא הוא רק חלק ראשון, ובשל יוקר הדפוס נבצר ממנו להוציא את חלקו השני, שאמור לכלול עניינים נוספים הקשורים בבעל התניא, ובהם פסקי הלכה שלו וכן השמטות של מספר סימנים בשולחן ערוך הרב. הילמן מביע את תקוותו להוציא את החלק השני "בקרוב", אולם הוא לא יצא מעולם.
חלקו האחרון של הספר עוסק בגניזה החרסונית, שאדמו"רי חב"ד הרבו להסתמך עליה בהיסטוריוגרפיה של החסידות. חלק נכבד מספרו ייחד הילמן להפרכת מהימנותם של המסמכים שנמצאו בגניזה החרסונית, והוא מנסה להוכיח שמסמכים אלו לא יכלו להיכתב על ידי אלו שנטען שכתבו אותם. הוא אף פרסם את הערכתו לשמו של הזייפן: נפתלי צבי (הירשלע) שפירא. טענותיו של הילמן הועלו בפני הרבי, והוא האריך לענות עליהן ולהפריך טענותיו בכמה וכמה מכתבים.