מיכאל טייטלבוים
הרה"ח הרב מיכאל טייטלבוים ע"ה נולד בוועליקי-לוקי בשנת תער"ב להוריו הרב חיים משה ולאמו מרת צביה ע"ה. תאריך לידתו המדוייק אינו ידוע, אך בנו - יבלחט"א - הרה"ח ר' אליעזר מספר שאביו היה חוגג את יום הולדתו בחודש חשוון, היום בו ראה לראשונה את הרבי מלך המשיח.
מלבד היותו חסיד דגול, היה לוחם ללא חת שלחם להפצת תורה וחסידות בימי האימים ברוסיה הקומוניסטית. מעולם לא חשש על עצמו, והשליך את חייו מנגד באומץ לב וללא חת. הוא התבלט גם בטוב לבו, והיה 'נחשון' לכל דבר שבקדושה ובצדקה.
שנות צעירותו
כמה שבועות לפני שנולד, נפטר דודו זקנו, הרה"ח ר' מיכאל בלינער ("דער אלטער"), המשפיע מליובאוויטש. שמו ניתן לו על שמו לאחר שאמו חלמה את ר' מיכאל בחלומה וזה הורה לה כי תיתן לבנה הנולד את שמו.
ר' מיכאל זכה בשנות בחרותו להיות אצל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בלנינגרד.
בשנת תרפ"ז, בהיותו נער כבן חמש-עשרה, נכנס ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים.
תקופה מסויימת למד ר' מיכאל בישיבה תומכי תמימים ויטבסק.
בתקופת חורף תרצ"א למד ר' מיכאל במחלקה של תומכי תמימים זארוציי, אלא שבאחד הימים נכנסו הקלגסים ועצרו אותו יחד עם תמימים נוספים שלמדו עמו.
ר' מיכאל ביקש ויזה מממשלת ריגא כדי לצאת לשם. אולם לא הצליח לצאת את רוסיה, כנראה בשל החלטת ממשלת לטביה להפסיק את מתן הויזות לפליטי רוסיה.
במחלקות תומכי תמימים
זמן קצר לאחר מכן, שוחרר ר' מיכאל, אך הוא המשיך בנחישות ללמוד תורה. בהמשך למד בישיבת תומכי תמימים סטראיא.
ר' מיכאל למד במחלקה זו עד שלהי שנת תרצ"ד, או אז נסע ללמוד בתוכמי תמימים קורסק.
בהמשך, לאחר החלטה כי התמימים שאינם נשואים ינהלו את ישיבות תומכי תמימים, ניהל את ישיבת תומכי תמימיפ ז'יטומיר, במקומו של ראש הישיבה הרב אליעזר פינסקי, שנישא בנתיים.
המחלקה בז'יטומיר החזיקה מעמד יותר משלוש שנים בשלהי קיץ תרצ"ז נסגרה הישיבה, ור' מיכאל, המשיך אל הסניף תומכי תמימים וורוניז',
כאשר ר' שלום וילנקין - ראש הישיבה - נאלץ לעזוב את העיר, התמנה ר' מיכאל למשגיח במקומו, כשהוא מלמד ומשגיח על סדרי לימודים תקינים. הלימודים בישיבה נמשכו עד אמצע החורף כאשר נודע לתלמידים על בואו הצפוי לעיר של דוד איצ'ה המוסר.
בסוף שנת תרח"צ נשא ר' מיכאל לאישה את מרת אסתר, בת החסיד הרב אליעזר דבוסקין הי"ד. בתחילה התגורר בחרסון, אולם מכיוון שבעיר הקטנה לא היה אפשר להתחמק מעבודה בשבתות - עבר להתגורר בחרקוב, שם יכל לעבוד לפרנסתו באופן עצמאי.
באותה תקופה נסגרה הישיבה בקורסק על מנעול ובריח, והבחורים נמלטו על נפשם. חלקם הגיעו לחרקוב וכמה מהם החלו ללמוד אצל ר' מיכאל בביתו, כשהוא עצמו מלמדם תורה, למרות הסטטוס החדש בו היה, אברך נשוי.
מלחמת העולם השניה
בעיצומם של ימי תשרי תש"ב, החלו הגרמנים ימ"ש להפציץ את חרקוב. ר' מיכאל החליט לעזוב את העיר מיד לאחר שבת בראשית. לאחר מסע נידודים ארוך הגיע לעיר סמרקנד, שם הקים ר' מיכאל את ישיבת תומכי תמימים סמרקנד יחד עם ר' ישראל לוין.
בתום המלחמה הורשו אזרחי פולין הפליטים לחזור לארצם ולמולדתם. לר' מיכאל היו הניירות ובנסים גלויים קיבל היתר יציאה מ"אוביר".
ביום שני, ד' בסיון תש"ו, ארז ר' מיכאל את חפציו ונסע אל תחנת הרכבת, שם עלה על משאית המסע -'עשאלון'. לאחר שלושה שבועות, ביום חמישי, כ"א בסיוון, עצרה הרכבת סמוך לעיר וורוצלאוו, תחנתה האחרונה. ר' מיכאל המשיך עם משפחתו ברכבת מיוחדת ללודז', משם המשיך לוואלדשטאט "פאקינג", לא הרחק ממינכן, שם כבר הוקם מחנה גדול ובו כשבעת אלפים יהודים.
